ג'וליה אהובתנו – גאוות גבעת אולגה
קראתי פעם אפילו לא זוכר היכן שאתה נמצא בתוך אירוע דרמטי במיוחד אתה אפילו לא יודע שאתה באמת בתוך האירוע עצמו, אתה מסתכל על הדבר הזה שאתה שותף פעיל בו והוא כאילו לא נוגע בך, אולי זה משהו שהגוף עושה כדי לשמור על השפיות שלנו, ובאמת זה מה שאני מרגיש בסיטואציה ההזויה שנפלה עלינו זה כמעט שנה שלמה.
מן כאוס לא ברור שהשתלט לנו על החיים ואנחנו מקבלים אותו כאילו ממש חיכנו לדבר הזה כל חיינו, ואני במין חל"ת נוסף מחפש את הדרך הנכונה לעבור את היום, משוטט לי במקומות ששכחתי בכלל את קיומם, כך או כך אני נתקל בעוד מודעת אבל המודיעה על לכתה של עוד אישה יקרה.
ואני נכנס למין עצבות איומה שמחרבת לי את היום, ג'וליה יחזקאל הלכה ואיתה הלך עוד סיפור של גבורה אמיתית, הימים ימי מלחמת העולם השניה, הנאצים כובשים את לוב ועושים את מה שהם הכי טובים בו, להרוג יהודים, ואכן כל משפחתה של ג'וליה נרצחת על ידי הצורר הנאצי
ג'וליה מוברחת בדרכים לא דרכים למנזר והיא שוהה בו עד גמר המלחמה, בגמר המלחמה מוציאים אותה ארגונים יהודיים ומעבירים אותה לארץ, ועכשיו תנסו להיכנס לראש של ג'וליה הילדה! ג'וליה מגיעה לארץ, ארץ זרה שאת שפתה אינה יודעת, משפחתה האהובה נרצחת כולה, והיא הילדה המיוחדת הזו צריכה להתנהל בחיים הלא פשוטים האלה לבד.
והיא ג'וליה מסתכלת קדימה, מקימה משפחה לתפארת ומוכיחה לכל פשיסט עלוב בדיוק מאיזה חומר היא ג'וליה יוצרה, ג'וליה היא הגיבורה האולטימטיבית, היא ג'וליה אולגאית ענקית אחד שלימדה את כל מי שרק שכח איך קמים מהאפר ובונים מדינה, כן בדיוק!
לכל אלה שלוקחים בעלות על הקמת המדינה הייתי מציע לו להתקשר לילדים של ג'וליה ולקבל שיעור בבניה אמיתית, בלי חרטות, בלי פוזות מיוחדות, וככל שאני חושב על האישה המיוחדת הזו אני מבין איזה כבוד נפל בחלקי לכתוב עליה! ג'וליה היא הבסיס שעליה אנחנו קיימים
בשבילי ג'וליה גדולה מהחיים, ועכשיו היא הלכה, אומרים הצדיקים למקום טוב יותר, ואני ככה חושב לעצמי! הייתי רוצה שהיא ג'וליה שלנו תישאר איתנו, במקום הפחות טוב הזה, אבל עם משפחתה האוהבת והכל כך גאה, והיא עכשיו שוכנת עם מלאכים צחורי כנף, שרבים ביניהם מי יוביל אותה מהר יותר לשערי גן עדן ששם הוא מקומה הטבעי, ג'וליה אהובתנו, את גאוות השכונה, את גאוות משפחתך, יהי זכרה ברוך.
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"