עובדיה! הסדרן האגדי של הקולנוע המיתולוגי בגבעת אולגה נפרד מאיתנו

עובדיה אהובנו הלך לעולמו, לקח איתו את ילדותנו! איש ענק מלא אהבת חינם, ואנחנו הקטנים רק זוכרים את החיוך הזה שעשה לנו ילדות אחרת!  עובדיה! הסדרן המיתולוגי של הקולנוע המיתולוגי בגבעת אולגה – היה איש גדול עם לב ענק! יהי זכרו ברוך.

יש דברים בחיים שהם הולכים איתך לעולם, הם מלווים אותך כמו צל והופכים אפילו שלא ברצונך לחלק מהגוף שלך, והקורונה הארורה שולחת אותך לימים אחרים, לימים של תום ואהבה בלתי תלויה, אתה שוב ושוב חוזר אל מחוזות ילדותך שם אתה מקבל את הכוח להמשיך, משם אתה שואב את מנגינת חייך, לחשוב ולחייך, לחייך חיוך של אושר, שהרי היו לנו באמת דברים מופלאים.

אני זוכר את אימי, נותנת לי שני ביצים, עם הביצים האלה הלכת לדוכן של הבוריקה, נתת לו את הביצים, קיבלת בוריקה עם ביצה ללא כסף, אשכרה טרד אין, איזה יצירתיות!!! ושם בקולנוע המיתולוגי שלנו, קולנוע גל", המבנה הגדול הזה היה בשבילנו הילדים, סוג של מערת הקסמים! אבל כמו כל מערה שמכבדת את עצמה הינו צריכים להיכנס אליה, וכסף רוב הזמן לא היה, אבל אנחנו ילדים בני מזל, לנו היה את עובדיה!

עובדיה היקר היה הסדרן המיתולוגי, הוא האיש הגדול הזה, שחזותו המאיימת לכאורה, הוא היה האיש שעל פיו יישק דבר. הוא היה עומד בכניסה, ואנחנו הילדים התפרנים היינו עומדים על שולי הברזלים המובלים לקסם, ובעיניים מתחננות היינו מביטים בו ומחכים לאישור כניסה.

תראו היום שאני חושב על העניין הזה, באמת זה לא היה דבר פשוט, הקולנוע היה בעצם הפרנסה של עובדיה, ומעל היו לאיש שלושה בוסים שהקפידו שכולם ללא יוצא מין הכלל יקנו כרטיס כחוק, ואני זוכר אותם עומדים ממש מולו, מסתכלים על הנכנסים, ועכשיו תחשבו שבתוך כל הסיטואציה הזאת צריך היה עובדיה להכניס אותנו חינם, ועובדיה היה רוטן, היום אני לא מכניס אף אחד!!!! לכו תקנו כרטיסים".

אבל אנחנו הילדים למודי ניסיון, יודעים שעובדיה כמה הוא גדול, הלב שלו גדול שבעתיים, ובהזדמנות הראשונה שהוא נותר לבד, הוא היה אומר, קדימה, קדימה תכנסו מהר, ואנחנו מהירים כמו שדים קטנים היינו טסים לתוך הקולנוע האהוב.

אולי זה הדבר הזה נראה לכם פעוט ערך, אבל לנו הילדים עובדיה הענק היה דמות מופת, אני לא זוכר אותו צועק, או רב עם אנשים, תמיד היה מתנהל באורך רוח ובאהבת אדם. עובדיה הוא עוד דמות מיתולוגית מהממת, דמות שהיה סמל לנו הילדים לנתינה ללא תמורה, נתינה מתוך האהבה שהוא חש כלפי ילדי השכונה, עובדיה נמצא עמוק עמוק בתוך הלב של כולנו. יהי זכרו ברוך!.

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"