פטי קפלן ה"ווינר" מגבעת אולגה

אני מוצא אותם, לעיתים בשוגג לעיתים סתם מזל, מוצא את האנשים האלה, נחבאים, חיים את חייהם כאילו כלום, ואני מחפש אותם, רוצה להרים אותם הכי גבוה, כן שכולם יראו! שיטפחו להם על השכם, שיגידו להם שלא שכחנו אותם, שהם אצלנו חזק בתוך הלב.

שאל אותי פעם איש נחשב, תגיד רפי, איך אתה מחליט בדיוק על מי לכתוב, ואני יורה מיד, כמעט בלי לחשוב, בלי בעיה אני אומר, כשאני רואה את הדמות, אני יודע בדיוק מה לעשות, וזה כזה כיף גדול לראות את התגובות של אותם אנשים, כמה הם נרגשים! כמה הם מוקירים תודה! וזה באמת כל כך מפתיע אותי כל פעם מחדש, הרי אני מרגיש שמי שצריך להוקיר תודה זה אנחנו.

יום שלישי בשבוע, ואני עדין עושה ניסיונות נואשים להוריד כמה קילוגרמים מיותרים, אבל אני כמו אני נכנע למתוק המתוק הזה ועושה דרכי "לגולדה" בשכונה, משכנע את עצמי שזה ממש כלום, כולה גלידה קטנה לפני שנת הלילה, ואני רואה אותו את "פטי קפלן", האיש הגדול הזה שהיה אחד מגיבורי ילדותי.

פטי, גבוה כארז, דמות מיתולוגית בשכונה, שחקן הפועל אולגה, בלם קשוח, אחד שנתן את המאה אחוז במגרש, "פטי הווינר", ככה קראנו לו בשכונה.

אני זוכר אותו ואנחנו ילדים משחקים כדורגל שכונתי הכי בנאלי שאפשר ופטי מתייחס למשחק כאילו היה גמר גביע, את הווינריות הזו הוא מביא לקבוצת הפועל המקומית ומדביק בווינריות שלו את הקבוצה כולה. הווינריות הזאת הייתה חביבה במיוחד על האוהדים השרופים ממילא שהפכו את פטי, לנערץ במיוחד.

פטי האהוב כל כך עושה את הדבר שהוא הכי אוהב והופך את אהבתו לים למקצוע והוא מתחיל לעבוד כמציל בחוף, גם בעבודתו זו נותן פטי את המאה אחוז שלו, הוא מתייחס לעבודתו בחרדת קודש, שומר על כושר נכון כדי שביום פקודה יוכל לעשות את עבודתו נאמנה.

פטי הוא דוגמא נהדרת לשילוב העדות הכל כך מיוחדת שהייתה בשכונה, משפחה אשכנזית נהדרת ויפה שהייתה חלק בלתי נפרד מהנוף האולגאי, איש טוב שהפך להיות מותג אולגאי נערץ, ואנחנו בשכונה לא שכחנו.

אנחנו זוכרים אותך פטי יקירנו, אתה אולגאי על אמת, איש של אנשים, צנוע בצורה קיצונית, מלא אהבת אדם וחמלה אנושית, אולגאי, כבר אמרנו לא? כן!

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"