"פוטו פלורה" – חנות הצילום הנוסטלגית של גבעת אולגה
מעניין שהחיים יש להם דינמיקה משלהם, בכללי אתה בדרך כלל מובל, נוסע בדרכי החיים מנסה לעדות את המיטב, רגעים טובים של אושר לא קיימים היום יומי ואתה כמו אתה מחפש אותם והעניין המרכזי זה לזהות את אותם רגעים ולקטוף אותם כמו כוכבים קטנים שנופלים מהשמים, ואני מבין שהאושר נמצא בזיכרונות.
זיכרונות ילדות נטולי כל חטא, ועוד סיבוב בסמטאות השכונה, עובר ליד בית ילדותי ונזכר באחד האנשים הכי משמעותיים בשכונה של אז, "פוטו פלורה", תראו בימים שלפני הסמארטפונים והדגיטליים המרובים היה צלם! אתם יודעים אחד כזה שאתה משלם לו והוא מכניס אותך לחדר חשוך ומצלם אותך, כמה ימים ויוצאת תמונה.
"פוטו פלורה" היה כזה, החנות המיתולוגית שלו צילמה כל ילד נער וזקן בשכונה. האיש היה צלם מין המשובחים, אחד כזה שמוציא תמונות ברמה של אומן.
אני הכי זוכר את הריח, בתוך חנות דיי אפלולית ריחות מטריפים של פילים ותמונות ישנות, והוא האיש היקר הזה צילם את אולגה.
, הוא יכול היה בשקט לפתוח מקום אחר, פנסי יותר, מלא סטייל ואולי יוקרתי יותר, אבל לא, הוא בחר לצלם את אנשי השכונה שאותם כל כך אהב, אולי הוא לא היה סחבק כפי שאנחנו מכירים ויודעים, אבל הסחבקיות שלו התאפיינה בחיבוק העז שהוא נתן לאנשים הכי קטנים, בהתייחסות מלאת האהבה שהעניק לאנשים ברגעים הכי שמחים שלהם.
הוא פוטו פלורה" חלק מנישמתה של השכונה של פעם, מורשתו המרהיבה היא צליל של מצלמה אהובה שהולך איתנו שנים הרבה, מותו העציב אותי עד מאוד, תהייה נשמתו הטהורה צרורה בצרור החיים אמן ואמן כן יהי רצון".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"