הרב קליין – הצדיק שמהל את כל ילדי גבעת אולגה

זו אולי אחת הפעמים הבודדות שאני יושב מול הפלאפון ובוהה בו במן חרדת קודש מסוימת, קצת לפני, יום חמישי, אחד הסופרים באזור ואני עומד בתור לשלם על המוצרים שלי, לפני אישה קשישה קשישה ובידה כמה מוצרים בשקית קטנה, כל כך שונה מהעגלות העמוסות לעייפה סביבנו.

היא הקשישה היפה הזאת מניחה את המוצרים, פותחת את הארנק (ארנק כמה תאים קטנים) ומחטטת בו, אט אט היא נכנסת ללחץ, היא עוברת תא תא ולא מוצאת את השטר המיוחל, ואני מאחור, נע בחוסר נוחות, והקופאית נוזפת בה לעיני כל, "יאאלללה גברת", תעזבי גברת אני אומר, זה בסדר.

והיא מביטה בי, לחוצה מכדי להבין מה אני בכלל רוצה, ובסוף היא מוצאת שטר אחת של חמישים, מקופל כאילו בתוך הקיפול הזה מונחים כל חייה, ואני מביט בקופאית הגסה כל כך, אולי היא עייפה, אולי משהו אחר, אבל הדבר היחיד שעלה לי לראש הוא המשפט, אנחנו נמצאים בתקופת, "תום הבושה".

ואני מחפש לי משהו מהיר שיאזן אותי, זו תקופה ארוכה שאנשים מזכירים לי את אחד הדמויות הכי מרתקות בשכונה, הרב קליין", תראו רבותי, הרב קליין היה בשכונה סוג של מותג על, הרב הענק הזה היה המוהל של השכונה, הוא מל פחות או יותר את כל ילדי השכונה (כן גם אותי,).

האיש הענק הזה ראה בתפקידו כרב שליחות במובן הכי טהור של המילה, הס היה מלהזכיר כסף בקרבתו, הרב הצדיק הזה לא רק שמל את ילדי השכונה חינם", הוא הגדיל לעשות, בביתו הצנוע הוא שמר חיתולים וכל מיני מוצרים שתינוקות זקוקים ושהבין שבבית מסוים יש בעיה, הוא היה טורח להגיע עם חיתולים ועוד מוצרים לצרכי התינוק.

הרב קליין היה כל כך אהוב בשכונה, אפילו גברתני השכונה שלא עשו חשבון לשום כלום היו נזהרים בכבודו של הרב, היה משהו מאוד מיוחד ברב הענק הזה, אני זוכר עצמי כילד מביט בו ורואה הילה זוהרת סביב ראשו.

אני חושב שמעבר לכל הדברים הנפלאים האלה היתה ברב תכונה שלא רבים זוכים בה. הייתה ברב צניעות קיצונית, מן ספגנות לא אופיינית, היכולת של הרב המופלא הזה לדבר עם האנשים בגובה העיניים, בלי פוזות מיוחדות העושות אותו מורם מעם, אלה התכונות שהפכו את הרב קליין לאיש הכי משמעותי בשכונה.

הרב קליין היה יחיד בדור, אדם שמסר נפשו לטובת הכלל, אחד שלימד כל כך הרבה אנשים שכל כך חשוב ללכת עם המושג החשוב של הצנע לכת, אנשים כמו הרב קליין כל כך חסרים בנוף האולגאי, ואנחנו בשכונה כל כך מתגעגעים אליו. אל אהבת האדם שבו, לגדלות נפש המיוחדת, להילה הזאת שאפפה אותו, ואולי הכי פשוט לומר, אנחנו מתגעגעים לאיש הזה כמו שהוא, הרב הצדיק קליין. לי אין ספק שהוא הרב שלנו חוסה בין צדיקים מופלאים, תחת שכינתו של הבורא".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"