רפי סעדה מגבעת אולגה – האיש שתרגם את הוויית ילדותו לנתינה בלתי נדלית לזולת

שם מאחורי הבית הקטן, בין סמטאות ילדותנו היינו יוצאים יחפים אל עוד יום של קסם ילדות, משחקים במשחקים שאנחנו קבענו את החוקים שלהם, אכלנו אוכל של כל האימהות שאהבו את כולם אהבה שלא תלויה בדבר, משחקי הכדורגל הפכו כמעט לדת, תחרותיים, מלאים ביצרים, אולי בגלל הפשטות של המשחק הנהדר הזה

אולי החלום שהמשחק הזה יוביל אותך אל העולם הגדול ואולי סתם בגלל שרצית להיות הכי טוב בשכונה, ואחר כך יצאנו אל גינות השכנים, קטפנו תפוזים וקלמנטינות, קילפנו את הפרי המתוק והעסיסי ואת כולו הכנסנו לפה, והמיץ המתוק היה מתפוצץ לנו בתוך הפה, ואנו היינו כל כך מאושרים. ודווקא כל הדברים האלה למעלה מחזירים אותי אל רפי סעדה אחד האנשים הכי מרשימים בהוויה האולגאית

תראו באמת שהיה הכי קל לעשות לעצמך חיים פשוטים, הרי גם בבית הספר שידרו לך המורים הלא מוכשרים שלנו שהכי טוב שתמצא עבודה במפעלי נייר, או באליאנס, מן מערכת ציפיות כזו שהראתה יותר על איכות המורים שלנו יותר מאשר עלינו התלמידים, ואני רוצה לקחת את רפי סעדה כמודל לחשיבה אחרת, לאחד כזה שניער מעליו את המילים הרעות האלה ועשה מעשה

אתם יודעים, רפי עובר ילדות די מוכרת בשכונה, צבא וכל השאר והולך ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, מסיים וזוכה בתואר שמוביל אותו בהכי הגיוני אל העשייה החברתית, משתלב בטבעיות במתנ"ס, שם מגלים את היכולות הארגוניות והערכיות של רפי

במקום לשקוט על השמרים הוא מתחיל להפעיל יוזמות חדישות, מקים את להקת נוער הגבעה, משם הוא ממשיך ומקים תנועת נוער שנותנת ביטוי אמיתי לנערי השכונה להוכיח את היכולות שלהם, אותם נערים נשלחים לחו"ל, במסגרת אותה תנועת נוער, דבר שחושף אותם לתרבויות אחרות, העשייה המרשימה הזו לא נעלמת מקברניטי העיר ששולפים את רפי מהמתנ"ס והוא משתלב באגף החינוך כממונה על ההון האנושי במחלקה החשובה הזו.

אבל מי שמכיר את רפי יכול היה להבין מיד שהוא לא יספק בעבודה הייחודית הזו, רפי משתלב כמעט מיד בוועד העובדים של העירייה, עובדי העירייה מבינים מהר מאוד שיש כאן אדם אחר, כזה אדם שיכול להתמודד עם הנהלת העירייה בלי למצמץ, ואכן רפי נבחר ליושב ראש הועד, מן יושב ראש מיליטנטי, שרואה את העובד כלקוח בלעדי שלו,

רפי, עושה מאבקים הירואים, מאבקים כאלה שהופכים עם השנים למיתוס בהיסטוריה של עיריית חדרה ומוכיח שאפשר להיות נציג ציבור על אמת, אחד כזה שלא רואה בתפקיד קרדום לחפור בו, התפקיד הזה מוציא מרפי כוחות כמעט בלתי אפשריים, והוא מבין שהגיע זמן לתפקיד אחר, מאתגר יותר.

ואכן רפי מקבל עליו את התפקיד שהכי תפור למידותיו, הוא הופך להיות מנהל מע"ש חדרה, מן מפעל כזה שקולט אנשים בעלי מוגבלויות, נותן להם תעסוקה והופך אותם למאושרים לרגע, ורפי הופך את המקום לפנינה תעסוקתית, מביא איתו יוזמות ואת הלב הגדול שלו ביחד מקבל המקום סוג של קסם של אהבה.

תראו רבותיי, רפי בעיני הוא דוגמא נהדרת לילד אולגאי שגדל במשפחה מרובת ילדים, חווה מחסור לא פשוט ולקח את החוויה הזו למקום אחר, אימץ את ההוויה האולגאית ותרגם אותה לנתינה כמעט בלתי נדלית, רפי סעדה הוא האיש הזה שעליו כותבים שירי גבורה של תרומה בלתי מידתית, ואני כל כך גאה לחשוב שרפי ואני קצת חברים.

רפי מקים משפחה, בוחר כמובן באישה נהדרת כשלעצמה, אשת חינוך מפוארת, חובק שלושה ילדים נפלאים פלוס נכדה, ואני הכי אוהב את האיש הזה!

• רפי אוליאל – "סיפורים מהגבעה"