ראובן פינטו מגבעת אולגה – הילד שהפך לגיטריסט ומוזיקאי מדופלם

וככה בימים של עצב מסוים הייתי מתגנב בלילות של תוגת נערים אל מתחת לחלון הקטן הזה בשכונת אלי כהן, מקשיב לילד אחד מוזר משהו שמנגן מוזיקה שלא כל כך הכרתי, משהו בצליל הנוגה הזה היה מחזיר בי חיים של תקוות אהבה של פעם, והילד הזה הוא ראובן פינטו המופלא! אבל עוד נחזור לראובן.

ובשכונה ההיא, זו הקטנה, היו ריחות שאתה אפילו שלא ברצונך סוחב איתך עד הסוף, ואני משוטט לי ככה סתם בשכונת אולגה ד', עובר ליד המכולת של מגילה האלמותי, וריח אחד מושך אותי כמו זומבי ישר לתוך המכולת, תגיד אני אומר, מה זה הריח הזה? ומה בדיוק אתה מורח בלחמנייה לילד החמוד? זה סתם הוא אומר, זה חריף עם נקניק.

והוא מביט בי במן מבט מוזר של אחד שבטוח שמשהו בי השתבש, תעשה לי גם אני כמעט צורח! זה החריף ההוא מהקופסא שהיה לו טעם שכבר פס מן העולם, ואני נוגס בלחמנייה הטריה ובתוכה נקניק של פעם, וערמת חריף חמצמץ מעל, ולרגע אחד אני על גג העולם, וזה הכי מחזיר אותי לראובן פינטו.

תראו הסיפור הזה של ראובן הוא כמעט דמיוני, תחשבו על ילד אחד שגר בשכונה באמת לא משהו, דירת עמידר בת שלושה חדרים, והם ברוך השם מטופלים עם 13 ילדים, בתוך הבית הקטן והחם הזה יושב ילד ובראשו חלום, חלום להיות גיטריסט, אבל אלה ההורים הטובים האלה שכל רצונם הוא להביא פת לחם הביתה לא יכלו אפילו לחשוב בדמיונות שלהם להביא לילד החולם הזה מורה או גיטרה ראויה.

ראובן מבין שחלום זה דבר נחמד אבל כסף ללימוד לא יהיה והוא עושה את הבלתי יאומן ומתחיל ללמוד את מלכת הניגון לבד, זה לא שהיה אז איזה "גוגל" או משהו שיכול לעזור להגשים את החלום הרחוק הזה, וכאן נכנסו שני פקטורים חשובים, האחד הכישרון הטבעי של ראובן, ודבר נוסף האמביציה וסימון המטרה של ראובן.

כך או כך ראובן פינטו הופך לגיטריסט מחונן, שהוא מגדיל לעשות ומנגן במגוון כלים נוספים (15 במספר) עוד, קנון, תופים ובעצם מה לא? פינטו ראובן מבין שהוא חייב להפוך את האהבה הזו למקצוע, ואת הכישרון ההוא מאולגה הקטנה מגלים גדולי הזמרים בארץ, והוא מלווה את זהבה בן כמפיק וגיטריסט במשך כמעט 20 שנה (יש אומרים שאם זהבה הייתה מקשיבה לראובן יותר, יכול להיות שאת הפריצה הזו שלה הייתה עושה כבר מזמן).

ראובן מקים חברת הגברה שהופכת כמעט מיד למותג אזורי מוכר ומצליח, ראובן לא שוכח מאיפה הגיע והוא האיש הטוב הזה לוקח תחת חסותו נערים שנפלטו ממסגרות קיימות, מנדב את הציוד שלו לאירועים של כל מיני משפחות חסרי כל, אלה שלא יכולים להרשות לעצמם לשכור חברת הגברה.

ראובן בעיני הוא תופעת טבע מטורפת! איש מוכשר כרימון, שעשה את הבלתי אפשרי! לקח כשרון קיים והפך חלום למציאות קיימת, רק מי מאיתנו שגדל בחדרים הקטנים האלה יכול להבין את הקושי הזה שאיפשר לראובן להיות אחד מענקי הגיטרה, זה שהופיע עם כל הגדולים באמת, זוהר ארגוב המנוח, שלומי שבת המופלא, ועוד רבים אחרים.

ראובן יכול בשקט לעבור למרכז, שם היה מגיע רחוק יותר, אבל ראובן הוא כל כך אולגאי, כל כך מחובר לשורשים האלה שנטועים כל כך חזק בנפשו היפה, הוא ראובן מוותר על מנעמי האליטה הבוהמית ומעדיף להישאר זה הצנוע והעניו, זה שעושה את המוזיקה שלו באהבת אין קץ. ראובן הוא כל כך מיוחד! כל כך אחר, אני זה שהיתי מביט בו בהערצה לא מוסתרת מבין שכאן בשכונה גדל שושן צחור, כולו עונג של גאוני מוזיקה אולגאית אחת."

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"