דוד ששי – המציל האגדי שחוף גבעת אולגה היה למעשה ביתו

יום עצוב במיוחד, אני מסתובב סתם כך, מנסה למצוא דרך להרגיע את עצמי, מתחיל ללכת בלי יעד מסוים, ריח הים מוביל אותי בלי שום כוונה לחוף הים, בניינים לא מוכרים צומחים בכל פינה, קורעים את הנוף הבתולי של ילדותנו והופכים אותו לבטון אחד גדול.

קבוצת שחפים שחזרה מהדיג עושה דרכה לאיזור האיסוף תוך השמעת קולות שמחה מופגנת, ואני ככה מסתכל סביב על החוף שהולך ומקבל צביון לא מוכר כל כך וליבי נחמץ בתוכי,ודמותו של דוד ששי עולה בראשי, כמו אחד שיודע בuודאות שהוא דוד לא היה נותן לחוף האהוב שלנו להגיע למקום אחר כל כך/

תראו דוד ששי היה חוף אולגה וחוף אולגה היה דוד ששי, האיש הזה החזיק את החוף עשרות בשנים, הוא החזיק את המקום ביד רמה, הניקיון המופתי, המקצועיות של המצילים תחתיו היו לעילא ולעילא, האיש היקר הזה בעל החזות המאיימת לכאורה היה בעל נפש פיוטית איש שאהב את הים בכל נפשו, ויותר אהב את השוהים בו.

אני יודע שדוד כרציונל מחשבתי סוציאלי דאג להעסיק את הנכלאים והמקרים הקשים כעובדים במקום, הוא דאג להם לפרנסה, ובמעשיו אלו הציל ים של משפחות מלהגיע לקו העוני, דוד ששי ז"ל היה איש של כבוד, אחד כזה שכולם כיבדו, כולם ידעו שדוד גם עם הוא כועס זה רק לטובת השכונה והחוף, בתקופתו של לא טבע ולו אדם אחד בחוף המוכרז.הנתון המדהים הזה רשום על שמו ועל הצוות המדהים שהוא בחר.

היום בימים של כאוס כללי, חסרה במדינה אנשים בדמותו, אנשים שראו בעבודה שליחות מיוחדת, דוד ששי זל הוא חלק מהגוף והנשמה של השכונה, דמותו ההרואית חקוקה בסלעים המקיפים את החוף, ואני ככה מסתכל מסביב ונדמה לי שאני עדין שומע את קולו הצרוד והרועם מצווה על רוחץ שסרח לצאת מהמים.

דוד היקר והאהוב, אתה גוף מגופנו, והדבר הכי טיבעי שצריך להיות!!!!! הוא לקרוא שם רחוב על שמו, זה המעט שאנו יכולים להחזיר לאיש היקר הזה, תהייה נשמתו הטהורה צרורה בצרור החיים אמן ואמן כן יהי רצון פחות".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"