רבקה שטיבי – האמא המושלמת מגבעת אולגה נפרדה מאיתנו
יום שני בצהרים, שיירות ענקיות של רכבים עושים דרכם לבית העלמין החדש בחדרה, מתוך הרכבים יוצאים אלפי אנשים, שותקים וחפויי ראש , לא אומרים מילה, מהנהנים זה לזה כחובקים סוד בלתי יאומן.
כולם הגיעו להלוויה של האישה המלאכית, "רבקה שטיבי", בית ההלוויות עמוס. אדם, שקט מוזר וקשה אופף את המקום, המספידים מספידים
בכי חרישי נשמע מכל עבר, אני מביט על הבנות, והן עיניהם פקוחות לרווחה, מביטות על האירוע הבלתי נתפס הזה, מסרבות עדיין להבין, לעכל, לופתות את הידיים ביחד, כאילו מבינים שרק משם יבוא החוזק הזה שישאיר אותן איתנות, ואחר כך נהיה שקט.
עצי הברוש הרכינו ראש, העננים הסתירו את השמש הקייצית, וכל האבלים הבינו שהיום היו שותפים לסוף תקופת התום, היום הלכו הם אחר ארונה של אדם שהיא התגלמות הטוב המוחלט!
אני באמת לא זוכר כמות כזו של פניות כמעט היסטריות אלי, תכתוב על רבקה רפי! כך או כך אני נחשף אל אחת הדמויות הכי מיוחדות בשכונה, רבקה שטיבי הייתה אם כל האימהות, שעברה דברים שהיו בקלות ממוטטים כל אדם סביר, והיא מקבלת את העולם בחיוך בלתי נתפס, מחייכת את אחד החיוכים המוכרים שלה, מצליחה להיות לאוזן קשבת לאנשים הזקוקים לחיוך הזה שלה
רבקה שטיבי הלכה לעולמה מותירה שכונה שלמה מתאבלת על לכתה, משפחה מרוסקת, בעל מוכה יגון, ואתמול שהלכתי לנחם חזיתי במחזה באמת בלתי נתפס
מאות אנשים שנהרו אל הבית הגדול ראו חובה להגיע ולחבק את המשפחה ההמומה הדואבת, הכואבת, ואני מבין שכמעט אין אדם שרבקה הכירה שהיא לא נגעה בנימי נפשו, מספיק היה להביט בעיניים היפות ההן שלה, עיניים מלאי חמלה מוחלטת
וכמו שקורה לעיתים בחיינו האכזריים, רבקה חלתה, זה היה מהיר ואכזרי, והיא רבקה נעלמת מחיינו בתוך פחות מחודש מגילוי מחלתה, ועכשיו שם למעלה עולה היא רבקה אל כיסא הכבוד
מלאכים צחורי כנפיים מחכים לה והם מלטפים את ראשה הטוב, והיא מביטה לאחור, רוצה לראות שהבנות בסדר, כך מסתיימת לה תקופה של אימהות מושלמת ומוחלטת אהבת מלאך אנושי, רבקה שטיבי, הלכה והותירה בור ענק בכל כך הרבה לבבות בשכונה ההמומה, יהי זכרה ברוך!
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"