רותי נחוסי, מגבעת אולגה – אישה של פעם בחיים!
אוקטובר 73, גיפ צבאי גולש לאיטו ברחוב הראשי של שכונת אולגה ד', מתוך הג'יפ יוצאים חרש שלושה חיילים ורופא והם עולים לדירה של משפחת נחוסי הצעירה, דפיקה בדלת, זעקה חרישית נשמעת, הבשורה הנוראית מכל מגיעה, כלפו נחוסי נפל במלחמה הקשה, מעבר לכתפה של האם הצעירה מציץ תינוק בוכה את בכי חייו, גם הוא מבין, אבא כבר לא יחזור שוב!
אבל עוד נחזור לרותי נחוסי!
יש משהו מרתק בשכונת אולגה ד', לכאורה נחשבת השכונה לאיזור הפחות אטרקטיבי (אפשר היה לחשוב ששאר השכונות הם שכונות פאר) אבל אין דבר מוטעה מזה, שכונת אולגה ד' היא המייצג הכי אותנטי של הפסיפס המרתק של האוכלוסייה המגוונת שהגיע לגבעה, היה משהו רומנטי, אחר, השכונה המיוחדת והענייה הזו התנהגה כאילו היו הם סוג של קיבוץ, העזרה ההדדית, האהבה ששררה בין האנשים היה שם דבר, אפילו ההומור היה שונה משאר השכונות בגבעה
תחשבו על בליל מרתק של עדות, אשכנזים, ספרדים מעורבבים בבניינים צפופים, ילדים קטנים (כן הרבה ילדים) מתרוצצים בין הסמטאות הצפופות ממציאים משחקים שלא קיימים בשום מקום, והופכים שכונה קשה לשכונה שמחה, ולשכונה הזאת הגיעה רותי נחוסי, בחורה צעירה שעוברת את האימה של מלחמת העולם השניה, כאן בשכונה הקטנה והצעירה היא מכירה את אביר נעוריה, כלפו נחוסי, איש צבעוני, מרתק, שאת פניו מעטר שפם מסוגנן.
היום הארור ההוא שרותי מקבלת את הבשורה היה נקודת מפנה בחייה, היא מתעשתת כמעט מיד, עושה הערכת מצב לגבי מצבה ומקבלת החלטה הרואית, היא מקדישה את חייה לגידול הילד הקטן, תחשבו על אישה צעירה, אישה שכל חייה לפנייה והיא מקריבה את החיים המחכים לה לטובת עתידו של התינוק הקטן כל כך.
ההחלטה הכל כך ייחודית הזו היא כל כך אופיינית לאישה המרתקת הזו, זו שעברה את השואה, זו ההיא שמפשילה שרוולים, לא מייללת, לא מחכה לחסדי שמיים, היא הופכת ילד קטן לגבר כל כך מרשים? כן, רפי נחוסי ההוא שבכה כל כל ביום הנורא ההוא הופך להיות אושיה חדרתית הכי נחשבת, בעל עסקים, ואיש אהוב במיוחד.
אבל רפי לא היה מגיע לאן שהגיע ללא אהבתה הבלתי מתפשרת של האמא הזו שנמצאת תמיד מאחור, זו שלא ויתרה, זו שעבדה יום ולילה רק כדי שהילד הקטן הזה שלה ושל בעלה החלל יקבל את הכלים הנכונים להיות בדיוק מה שרצתה, איש ראוי!
רותי היא בדיוק הדוגמה האולטימטיבית לגיבורה אולגאית, הצניעות המופלגת שלה, הנדיבות המיוחדת הזו עשתה אותה כל כך נערצת על ידי הסובבים אותה, זו שבמעשייה הפכה לדוגמא להקרבה ולאהבת אין קץ! ואני כל כך מתרגש לראות את האהבה, והערצה של הבן לאימו, זה לכשעצמו שווה סיפור נפרד!
חברים שלי, תקראו את הסיפור הזה, לכו לראות את הגברת האדירה הזאת! הם הולכים ונעלמים! תנצרו אותה בליבכם! זו הפנס שעליו עלינו ללכת, רותי נחוסי! אישה של פעם בחיים!
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"