עצב בגבעת אולגה – אריה קווילי נפרד מהשכונה
יום שני השבוע, שיירת מכוניות עושה דרכה אל בית העלמין החדש בחדרה, מתוך הרכבים יוצאים אנשים חמורי סבר, מהנהנים זה זה קלות ונכנסים לתוך בית ההלויות, מסביב ברושים זקופי קומה מרכינים ראש, גם הם מכירים בגודל השעה
להקת יונים צחורי כנף ועל צווארם סרטים שחורים מרחפים מעל כאילו החליטו לעשות מטס אבל אחרון, ואחר כך נהיה שקט! קול בכי חרישי נשמע מפינת הרחבה העמוסה לעייפה בהמוני אבלים שטרחו והגיעו ביום החם הזה ללוות את אריה קווילי שהלך לעולמו.
תראו לפעמים אתה מנסה להבין את השיקולים של בורא עולם, למה הוא לוקח את האיש הטוב הזה דווקא, וכן כבר אמרו לי היודעים אל תכנס לעניין המסובך הזה, אבל אני רק רוצה לשאול שאלת תם, למה???
אני רוצה לספר לכם על דמות נהדרת של אולגאי גאה שעבד כל חייו קשה קשה רק כדי להקים משפחה גאה, אתם יודעים, לא איש של רעש וצלצולים, משהו בנאלי וטהור, מסביבו ילדים ונכדים והוא מביט על פרי יצירתו ורק רוצה לראות את מסע חייו מגיע לחופה וקידושין, כן זה הילד שגדל בסמטאות ילדותנו, ממערב לו הים הכחול
ושהגיע זמן הגיוס הוא אריה באופן ממש לא מפתיע מתגייס לגולני, מן מהלך ערכי וישראלי שספג בבית אבא, כן זה האבא האציל שחינך את בנו לאהבת ישראל והמדינה, ואריה נלחם במלחמה הארורה ביום הכיפורים, שורד אותה רק כדי לחזור לשכונת ילדותו ולהקים בה את משפחתו היפה!
תראו בעיניי אריה הוא האולגאי האולטימטיבי, מן אדם שספג את הערכים האלה בבית הכנסת השכונתי, שם בין צלילי הפיוט של המתפללים הוא אריה מבין את החשיבות של היות אדם אדם, גם שבגר היה אריה פוקד את בית הכנסת שם היה הרוח החיה בין המתפללים!
אני מכיר את אריה עוד מילדותנו, נכון לא גדלנו באותה שכונה ואריה מבוגר ממני במקצת, אבל גם כך אי אפשר היה להתעלם מהילד היפה הזה שהיה כריזמטי ואהוב במיוחד, מן ילד כזה שנתן כבוד כל כך אמיתי לכל אנשי השכונה, אני באמת לא זוכר שאריה הסתבך באיזו קטטה מיוחדת או משהו דומה, אולי זה האופי השקט הזה שהוביל אותו להיות לוחם גולני ואיש משפחה משובח!
וכן אני מעריץ אנשים מסוגו של אריה האהוב, מן אנשים שהבינו את חשיבות הצניעות ועבודת הכפיים, ואני יודע שאריה כמתפלל קבוע בבית הכנסת מצא את הדרך לעזור בשקט האופייני לו לכל מיני נזקקים, מן פעולות חמלה שהוא אריה מבצע בשקט ובצנעה
וכך דווקא שהוא אריה מגיע לזמן הזה שהוא אמור להנות מפרי עמלו, דווקא בשנים האלה שכל כך רצה לראות את נכדיו גדלים ופורחים החליט היושב במרומים להפיל על אריה האהוב מחלה נוראה, ואריה נלחם! נלחם רק כמו שהוא ידע! אך גם הוא האהוב לא יכול היה יותר והוא מחזיר את נשמתו לבוראו
שכונה שלמה עצרה את נשמתה, שכונה שלמה נותרה המומה ועצובה, והוא אריה מותיר אחריו משפחה מרוסקת, לא מאמינה! מנסה לאסוף את עצמה ולחזור לנורמליות! ואחר כך עלה אריה למעלה אל כיסא הכבוד, שם מחכים לו מלאכי שרת המובלים את אריה שלנו הכי קרוב אל כיסא הכבוד! מנגבים דמעה אחת חמה הזולגת את לחיו החמה ממילא. יהי זכרו ברוך!
- רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"