שפיק (יהושע) צ'בחון מגבעת אולגה – האדם, המציל, האוהד, הכי אולגאי שיש בכל רמ"ח אבריו

ואני מתבונן על החיים ככה לאחור, אתם יודעים מן ילדות כזו שמצוירת על סמטאות ילדותנו, ימים של תום מוחלט, מעניין שהשכונה של כל אחד מאיתנו היתה ממש שלו, הדינמיקה השכונתית היתה אולי זהה אבל הסיפור היה כל כך אישי, לכל אחד מאיתנו היה את האיש הזה שנתן לנו יד בימים פחות טובים.

כל אחד מאיתנו חווה דברים שנתנו לו עוצמות לעבור משברים, מן כח כזה שספגת בסמטאות האלה, מצוקה כלכלית שחיזקה את האופי האולגאי של כל אחד מאיתנו, וכן היו כאלה שלא עמדו בלחץ ההוא ועברו לצד הרע של החיים, וגם אותם אהבנו, ידענו שהם בתוך הגוף הזה שנשבר מסתתר ילד מפוחד שפשוט לא עמד בתלאות השעה.

ואתם יודעים שקצת עצוב לי אני בורח לעבר הקסום, לאנשים האלה שנתנו לנו סיבה הכי טובה לקום בבוקר, קראנו לו "שפיק" והוא היה המציל הכי מדליק בשכונה, רק לחשוב על השם המיוחד הזה, נשבע לכם שאף אחד לא שאל מה השם האמיתי שלו, שפיק" היה חלק מקבוצה של מצילים מופלאה בניצוחו של דוד ששי, קבוצה כזו שנתנה לשכונה שלמה להבין שהים הוא המקום הכי בטוח שאפשר.

ילד קטן שהגיע בגיל שלוש מעירק, הופך כמעט מיד להיות אחד הילדים הכי אהובים, עובר קורס מצילים והופך להיות חלק בלתי נפרד מהחוף האהוב שלנו. תראו שפיק היה הכי רחוק מדימוי המציל המאצ'ו. שפיק גם בצעירותו היה בעל משפחה מסור אחד שראה את עבודתו כשליחות, הוא היה כל כך רחוק מהחזות הכאילו מאיימת.

הייתה בו עדינות כל כך מפתיעה, לא פעם ראיתי אותו יורד מהמגדל, ניגש לנער סורר שמסרב להישמע להוראות המציל, והוא "שפיק" שיכול היה בקלות לסיים את האירוע באיזה "כאפה" לוקח את הפרחח התורן ומסביר לו באריכות למה יש חשיבות להישמע להוראת המצילים, שפיק הוא כל כך אדם, מן איש כל כך אהוב בשכונה, זה שאתה מזכיר את שמו ומיד ההוא מולך מחייך חיוך של אושר.

כן שפיק הוא הדמות הזו שעשתה לנו את החיים לקלים יותר, זה שהתבוננו בו ורצינו להיות בדיוק כך, חזק כל כך, עם זאת מלא בחמלה כלפי האחר, החלש, נשבע לכם שפעם ראיתי תמונה, אתם יודעים מן תמונה כזו שילד לא שוכח, ראיתי איך שפיק' מניף נכה על כסא גלגלים עד קו החוף רק כדי שהאומלל ירטיב את רגליו במים הטובים, כן זה בימים שהמילים כמו נגישות וכאלה בכלל לא היו קיימות.

"שפיק" האהוב הוא האיש הזה שתרגם את אהבתו לים לאהבת הזולת, זה שעשה דברים הרבה מעבר לנדרש רק שאנחנו הילדים, נבין את משמעות כוח הביחד, שפיק" האוהד המושבע הזה של הפועל המקומית, זה שלא התבייש להזיל דמעה של אושר שהקבוצה עלתה ליגה, זה שצעק עד השמיים שהקבוצה התפרקה.

כן "שפיק" הוא כל כך אולגאי, כל כך איש. ובנימה אישית יותר, שפיק יקירי, אנחנו איש לא שכחנו! אנחנו זוכרים אותך גבר, יודעים להעריך את היותך שם בשבילנו, ורק מבקשים ממך דבר הכי קטן, אנא שמור על עצמך אהוב!!!!!

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"