שאול ודבס מוכרי האבטיחים מגבעת אולגה – סמל לילדות אותנטית טהורה
וככה שריח פריחת ההדרים מזכיר לנו את תום ילדותנו, אני מביט אל הים הזה שלנו, מסביב קולות של בניה ועשיה, לא משהו שעושה אותי מאושר, לא יודע אולי בגלל שבטון אף פעם לא היה תחליף טוב בשבילי לילדות אחרת, ושמש אביבית קיצית מבצבצת ממש בפינה, ואני מפקיר את פניי לשמש הטובה הזו שאני מכיר מפעם.
וככה אני נשבע לכם אני מניח את אוזניי כאפרכסת, מסתכל על רחוב מבצע עזרא, בואך שבטי ישראל, רואה איך מעבר לפינה מגיחה באלגנטיות אולגאית עגלת האבטיחים של שאול והיא עמוסה עד להתפקע בפרי הירוק אדום הזה שעשה לנו ילדות מאושרת, וממש אחריו מקרטעת עגלת האבטיחים של דבס האלמותי, והם שואגים בכל ניחר, אבטיחים!!!!!!!
ואימי אהובתי שמה בתוך ידיי הקטנות כמה מעות, לך תביא אבטיח יא איבני, אבל רק משאול היא מציינת בפסקנות של יודעים, ושאול שם בידיי הקטנות אבטיח אמתני ואני נושא את האבטיח בגאווה של גיבורים.
ובערב שחום היום חודר לכל נים בגופך היה מגיע אבי מוציא את האבטיח הקר, ואנו הילדים היינו יושבים מסביב לשולחן, מביטים בהערצה לא מוסתרת איך אבי היה בוצע את האבטיח הענק, מחלק אותו לפרוסות פרוסות, וכך אנו היינו מכניסים את פרוסת העונג הזו לתוך הפה והמיץ המתוק המתוק הזה היה מתפצפץ לנו בתוך הפה ואנו רק לרגע היינו מלכי העולם.
ואני כל כך הייתי רוצה לתת לאותם מוכרי אבטיחים את האהבה וההוקרה הזו שכל כך מגיעה להם, אלה שהעגלה הזו הייתה מטה לחמם, אלה שהשמש הישראלית הייתה צורבת באכזריות את פניהם, מביאה אותם לעבר תשישות נוראית והם ממשיכים להסתובב בסמטאות השכונה, מובילים, את האבטיחים הטובים האלה לכל בית אב
וכן לעיתים נותנים אבטיח אחד או יותר לאלה שהם הכי מכירים שאין ביכולתם לקנות אבטיח למשפחתם!
וככה שהפסח ממש בפתח, קולות של חג נשמעים מכל עבר היינו מתרוצצים בסמטאות ילדותנו, כל כך מאושרים וחופשיים נותנים לרוח להוביל אותנו לעוד יום של אושר מלא תום ואהבת אדם! מחכים בכיליון עיניים לקיץ הזה שהיה מלא בים כחול, בסברסים אדומים מתוקים וקוצניים, וכד'.
ואנו היינו עושים לנו את הסיבוב היומי שלנו במרכז האהוב, רואים איך המקום הקטן ממלא אותנו גאווה אולגאית, ככה אהבנו את השכונה, קטנה, ונסתרת! קיץ אולגאי מיוחד מיוחד!
- תודה לרפי נחוסי על התמונה המדהימה.
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"