שמעון "עין אחת" – מגבעת אולגה

שמעון " עין אחת" ככה קראנו לו, עוד נחזור אליו – שחר של יום שישי, איזה אושר! בחוף גשם כל כך טוב מלטף את האדמה הבוכייה, זו שפערה פיה בצמא, ואני כורה אוזן, מקשיב לטפטוף הגשם שמדמה לי כבלדה לירית כל כך אהובה, ואני עושה את הדבר הכמעט טבעי לי, יוצא החוצה נותן למים לשטוף את כולי, ורק השכן שמציץ בי מחרך התריס מסביר לי שכדאי שאכנס הביתה.

ואני רוצה לספר לכם סיפור על שמעון "עין אחת", שמעון לא היה תמיד בעל עין אחת, שמעון היה ילד כל כך יפה, אתם יודעים מן ילד שכל הבנות חלמו שיעיף בהן ולו מבט אחד חטוף, ל"ג בעומר בפתח ואנחנו כל כך ציפינו לחג ההוא עם המדורות והכנת חץ וקשת, תראו רבותי הכנת חץ וקשת לקרבות שחיכו לנו נגד השכונה ליד לא היה דבר של מה בכך.

לאחר מציאת החץ המתאים, זה שעבר גילוף מקצועי היינו מורחים על ראשו זפת ותוקעים לתוך הזפת המתקשה מסמר עשר אמתני, וככה שאנחנו מצויידים במכסים של הפחים האומללים שנותרו יתומים יצאנו למלחמת חורמה נגד השכונה השנואה ממול, וכך בלילה אחד של קרבות עזים חדר חץ אחד טועה ישר לתוך עינו של שמעון היפה שהפך בין לילה "לשמעון עין אחת".

כל ניסיונות הרופאים להציל את העין עלו בתוהו והוא היפה הזה הפך לכל כך לא.

הסטטוס החדש הזה היה כל כך קשה " לשמעון עין אחת" הוא לא הבין איך הפך מילד כל כך מוביל לזה שמתרחקים ממנו ואט אט הוא קולט את מצבו החדש והוא מסתגר בביתו, ממעט להגיע לבית הספר, ואנו ילדים כל כך לא קולטים את גודל הטרגדיה ושוכחים כמעט את קיומו.

זמן הגיוס הגיע "ושמעון עין אחת" מבין שזו יכולה להיות לו לקרש הצלה, הוא הופך עולמות ביחד עם משפחתו ומתגייס, בקשתו היחידה היא לשרת הכי רחוק שאפשר, ואכן הוא שמעון "עין אחת" נשלח לסיני שבדרום הרחוק ומתנדב תמיד להחליף כל חייל הרוצה לצאת הביתה.

כך היה ביום כיפור אחד באלף תשע מאות שבעים ושלוש – התקפת פתע על המוצב וחיילים מוטלים פצועים והרוגים, כל מי שרק יכול נכנס עמוק לתוך המוצב כדי לא להיפגע, וכך מספרים, הוא זה "שמעון עין אחת" יוצא החוצה תחת אש תופת ומחלץ חייל ועוד חייל.

מכניס אותם לתוך המוצב המוגן, מתעלם מהפצרות חבריו להיכנס בעצמו, והוא יוצא אל התופת שוב ושוב, עד שנפל, כן זה "שמעון עין אחת" שראה בעין אחת את מה שלא ראו חיילים רבים עם שתי עיניים להם, ויש מספרים שבאו לחלץ אותו והוא כבר איננו ראו חיוך מסוים על פניו שנותרו יפים כל כך". יהי זכרו ברוך".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"