שחר אוואד – הנער המוכשר מגבעת אולגה שנהרג באופן טרגי
שעה עשר בלילה לערך, אני יוצא ממפגש מרתק ומרגש במיוחד עם משפחה שזה עתה הגיע לשכונה, אתם יודעים מין מפגש כזה שנותן לך תקווה שהחיים בשכונה יהפכו לאיכותיים יותר למאתגרים יותר, ואני מחליט לחתוך ברגל לכיוון אולגה ד'.
טפטוף של גשם קל לא מפחיד אותי כלל, השכונה אותה שכונה, מין אסופה של בניינים ישנים שהשנים עשוי בהם שמות, פחי זבל מלאים עד תומם מחכים למושיע שיגאל אותם מסירחונם, בפינה עדין עומדת המכולת המיתולוגית של מגילה", אני עדיין זוכר היטב את האבא שהקים מכולת כמעט מכלום, זוכר את טעם הסנדוויצ'ים מלאי החריף שהיו לנו כפיסות של דבש בפינו.
הרחוב הראשי בשכונה שומם ואני מהלך בסמטאות הצרות מריח את ילדותי מכל פינה, וכך או כך אני חולף על פני המקלט השכונתי ואני מקבל פלאש בק איום, נזכר בשחר אווד, שחר בן השכונה, מן ילד קסם, מלא תום, חבריו מעידים על ילד חולמני, מלא אהבה לכל חי, אחד כזה שמחפש כל דרך לעשות טוב לסביבתו.
ילד מיוחד שבלט בתכונות האציליות שלו, חניך בנוער העובד, והוא רק בן ארבע עשרה והילד המיוחד הזה עושה מעשה ופותח במקלט השכונתי מן מועדון שישמש את ילדי השכונה המשוטטים.
תחשבו על ילד בן ארבע עשרה שבמקום לעשות את מה שילדים עושים בגילו (להשתובב וכו') הוא מחליט ליזום פתיחה של מועדון שהוא משמש בה כמדריך, שחר הוא סוג של פרח נדיר שפרח בשכונה לא קלה בכלל, יוזמתו ואהבתו לשכונה שבה גדל הופכת אותו לילד אהוב במיוחד.
ילדים מסתכלים עליו כעל סוג של מודל לחיקוי, דבר אחד היה ברור לילד הזה מחכה עתיד מזהיר, ויום לא בהיר בכלל הוא עוסק בהכנות לקראת הדרכת הילדים, משום מקום הוא נוגע באיזה כבל חשמל, והנורא מכל קורה! שחר נהרג במקום, צריך להבין מותו של שחר היה כמו מהלומה של קורנס ענק בראש של כל אחד מתושבי השכונה.
עיריית חדרה עושה את הדבר הכי מתבקש בנסיבות הטרגיות האלה ומחליטה להפוך את המקלט למועדון שכונתי שיקרא על שם שחר, כל כך נכון! הילד המיוחד הזה היה קצת הילד של כולנו, מותו הטרגי כל כך של שחר הותיר שכונה שלמה באבל נורא, שחר הוא הילד שכולם היו רוצים כבן, ילד של אהבה, של תום ונתינה אין סופית, והוא הלך מעבר לנהר הגדול, הלך והוא בדמי ימיו, יהי זכרו ברוך".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"