סימו גביזון מגבעת אולגה – בעל, חבר, והכי אבא בעולם!

ובימים של חורף קר היינו מתקבצים בתוך הסלון הקטן, ממש ליד תנור הספירלה הגדול, והוא באורו הנוגה היה מאיר לנו את אפרוריות הליל, ואימי אהובתי היתה פורסת לנו לחם לבן ואותו היתה מניחה על הסלילים הלוהטים

ריח הלחם הקלוי היה לנו כמשענת חיים, וכך אימי מוציאה את הלחם הקלוי והזהוב, עליו הייתה מורחת שכבה גדולה של מרגרינה גולדבנד".

והממרח השמנוני והטוב הזה היה נספג לתוך פרוסת הלחם הלוהטת תוסיפו לזה כוס תה חם מתוק מתוק, והרי לכם שלמות, כך אני חוזר באחת אל השכן שלי הטוב, ניסים גביזון אבל בשבילנו הוא היה סימו".

תראו חברים, כבר מזמן הפסקתי להתרגש מכל מיני דמויות ידועות, כאלה שאתה ניזון מהם בכל מדיה אפשרית, אל תלך רחוק, לך אל האנשים האלה שאיתם גדלת, תסתכל על החיים שלהם ותבין מיד איזה גדולה הייתה לך ממש מול עינך.

סימו היה המודל האולטימטיבי לאבהות מושלמת, כן זה שהיה קם עם שחר, הייתי שומע אותו בהולכו, עובד עד הערב המאוחר, והיה הכי טבעי לחשוב שחזר מיום קרב הוא ישתרע על הספה הקרובה וינוח מהיום המפרך שעבר עליו.

הייתי מביט על האיש הקסום הזה שהוא מטפל בבנות המדהימות שלו, באיזה אהבה הוא טיפל בהן! כמה רוך היה בקולו הטוב, באמת שאני לא זוכר אותו מרים קול! מן איש מוזר שבחר להיות הכי אבא בעולם, ואתה חושב על איש אחד שוויתר על חייו כפי שהכיר אותם רק כדי להביא את בנותיו למקום הכי טוב שאפשר.

וכן אני מודה שהיתי מביט כאילו מהצד על מערכת היחסים המופלאה בין רעייתו היפה מרים, והוא שאהב אותה עד כלות מצא את הזמן להיות הבעל הכי משקיע.

צריך להבין, אנו מדברים על תקופה לא פשוטה, תקופה שהשקל לא היה בנמצא, ואם היית רוצה לתת למשפחה שלך חיים נורמליים היית צריך לתת את עצמך עד הסוף, היית צריך להיות סימו". להבין שאין דרך קיצור לאבהות, סימו" היה בשבילי דמות לחיקוי, דמות כזו שהיית מביט בה ומבין שכך נראית שלמות של אבא

ועכשיו תחשבו שהאיש הגדול הזה מוצא זמן גם לעסוק בתרומה לקהילה, כן הוא סימו מתנדב לסייע לאנשים חלשים בשכונה, מן אחד כזה שמבין שהערך של עזרה לזולת היא הכרח חינוכי מרכזי.

באמת שאני לא רוצה להיכנס לשיקולים של היושב במרומים, זה היה מהיר, בכלל לא הבנו מה קורה, וסימו מחזיר את נשמתו לבוראו והוא ממש בדמי ימיו, מן מוות נורא כזה שמותיר אותך חסר אוויר.

אתה מביט למעלה מנסה להבין את פשר הטרגדיה הבלתי אפשרית הזו, והן הבנות הרכות האלה מלוות את הדמות הענקית הזו בדרכו האחרונה, מסרבות לקבל את רוע הגזרה הנוראית, ואני ככה חשבתי לעצמי שהכוח הזה שהעניק סימו" לבנותיו! האהבה הבלתי תלויה בדבר, המסירות הנאצלת שלו, זה ההשקעה הבלתי נלאית הזו זה הכוח שגרם לבנות היפות האלה לשרוד את האובדן האיום

ואני הכי בטוח שבימים של קושי הן הבנות מרגישות איך סימו מחזיק להן את היד, ממש כמו פעם, ומעביר להן את הכוח הזה שהיה לו לפס חייו, "סימו גביזון" בעל, חבר, והכי אבא בעולם! יהי זכרו ברוך!

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"