"הטוב המוחלט" – שירזי פואד

יש משהו בחג החנוכה שהיה עושה אותנו מאושרים, אולי אלו הסופגניות הדביקות ספוגות הריבה שהיינו קונים אצל המכולת של "צבי" או בגלל המשחקים שסבבו סביב הסביבונים שאותם קנינו ואספנו באובססיביות ימים ארוכים לפני החג הקסום, ימי התום האלה מובילים אותי באופן כמעט טבעי אל אחד הדמויות שהפכו את מושג הטוב להיות כל כך מוחשי ואמיתי, "שירזי פואד"

זה שעלה עם משפחתו מעירק ישר אל המעברה ב "אגרובנק" שלנו, (שגם אותה לקחו כבשו והרסו לנו ) המיתולוגית, שם חווה פואד את הקליטה הקשה של העליה, ואולי שם בתוך האוהלים והפחונים שלא היו ראויים למגורים נבט הניצן הראשוני הזה של המוטיבציה לעזור לזולת, פואד שורד את אגרובנק מכיר את רעייתו לעתיד ומקים משפחה בת ארבעה ילדים, פואד מבין שהוא חייב יהיה למצוא לעצמו עבודה ראויה שתפרנס את משפחתו ומשתלב במפעלי נייר חדרה, ובעצם הופך להיות ממקימי מפעל "חוגלה

תראו רבותי, לעיתים אנו לא מבינים את העוצמה האדירה של האנשים האלה כגון פואד", לא היה פשוט כלל לגדל ארבעה ילדים בימים של צנע ומחסור, אלה ההורים האלה שלנו שחסכו מהפה שלהם ממש וזו בכלל לא לשם המליצה, שאלתי ככה אנשים על אופיו של פואד" התגובה הראשונית והמיידית היתה חיוך מלא עצב מהול בהערכה רבה, והמשפט שעבר כחוט השני אצל כולם כמעט היה, איש של אנשים מלא בטוב נפלא

תחשבו שבזמנים כאלה גם מוצא פואד זמן וכוחות נפשיים לעזור לקהילה סביבו, פואד בכוח הכריזמה הטבעית שלו הופך אולי שלא ברצונו להיות כתובת לבקשות עזרה, אולי זה הפנים הטובות האלה שהיו מאירים את הסובב אותו במן הילה של רצון להטיב.

פואד יוצא לפנסיה מוקדמת מהמפעל שהיה לו לבית שני, אני בכלל חושד שפואד יוצא לפנסיה מוקדמת רק כדי לעשות את מה שבאמת רצה לעשות תמיד וזה לתת ללב שלו לחבק את אלה שהיו זקוקים לו כל כך, ואכן פואד" משתלב במהרה בעמותת "מלבי" (עמותה שהוקמה על ידי כדורי המופלא) שחרטה על דיגלה את העזרה לנזקקים בכל הנושא של ביגוד וציוד ולבית

אחרי מותו העצוב של כדורי לוקח על עצמו פואד" את ניהול העמותה, שם הוא מוצא דרך אמיתית להגשים את הדבר הזה שמושרש בתוך נשמתו והוא הצורך הזה לעזור לזולת.

בעירייה ובמחלקת הרווחה רואים את הפעילות החברתית החריגה של פואד והוא זוכה לקבל את אות "יקיר העיר" מן פרס כזה שמתרגם את העשייה החברתית הענפה של פואד לפרס כל כך ראוי!

אבל ליושב במרומים היו תוכניות אחרות עבור פואד האהוב, פואד חלה ועוזב אותנו לעולם טוב יותר( רק אני הקטן היתי מעדיף שפואד היה נשאר איתנו כאן עוד קצת זמן בעולם שנחשב טוב פחות) פואד אפילו לא מספיק לקבל בעצמו את הפרס ומשפחתו האהובה מקבלת את הפרס בשמו.

פואד הולך ומשאיר אחריו משפחה מרוסקת וגם שכונה שלמה מלאה יגון, בשכונה הקטנה שלנו ידעו לזהות זהב טהור שהוא נצץ בזוהר שמימי נדיר, פואד שירזי, איש אחד שהפך חיים של רבים להיות כל כך אפשרים, יהי זכרו ברוך!

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"