"יוסף הצולע", מגבעת אולגה! "רוצו ילדים, אולי בסוף תצליחו להשיג אותי"
"יוסף הצולע" – ככה קראנו לו בשכונה, וכן לו בכלל לא היה אכפת, ואנחנו ילדים בשכונה הקטנה שלנו, חבורת ילדים שלא מתעייפים לעולם, מטפסים על כל עץ פנוי, עולים על כל גבעה מאתגרת כמעט לא נמצאים במצב עמידה, והוא יוסף הצולע מנסה להדביק את הקצב, לא מתייאש.
ואנחנו ילדים אכזריים רק כמו שילדים יכולים להיות רצים מהר יותר, חזק יותר רק כדי לאתגר את יוסף הצולע, והוא יוסף הצולע לא נבהל, עושה עוד מאמץ ומצליח, לא מבקש הנחות וגם לא מקבל, ושוב הוא מקפץ על רגלו האחד זו שחזקה יותר משניים, ויוסף יודע, יודע בחושים של ילד רחוב שהוא חייב להשתמש בכלים הנכונים כדי להיות שייך.
והוא יוסף הצולע הופך להיות ההוא שמספר סיפורים מצחיקים ואנחנו סובבים אותו, גומעים את המסעות הדמיוניים שלו המובילים אותנו לעבר חלומות של אחרים, והימים של החורף הקשים היו הכי רעים עבור יוסף הצולע, ונעלו המלופף בברזלים היה שוקע בבוץ הטובעני והוא היה מנסה נואשות לחלץ את רגלו האומללה שרק הפכה סוררת יותר לכל צחוקנו האכזרי, ואני כל כך מתבייש, עד שיום לא בהיר בכלל יוסף הצולע נעלם, ולנו בכלל לא היה אכפת, שהרי הוא היה רק יוסף הצולע בלבד!
השנים חלפו, ויוסף הצולע נשכח כלא היה, והעבר רודף אותך אפילו שלא ברצונך, ושוב אני שומע את קולנו צורחים ליוסף הצולע, רוץ יוסף רוץ, והוא רץ את ריצת חייו מתנשף וקולו המזוויע הופך להיות פס הקול של חייו, והוא מופיע, יוסף הצולע, ומכונית גדולה, כל כך מפוארת, והוא משייט לו לתוך רחובות השכונה, מביט בעוברים ושבים מחפש פנים מוכרות מפעם.
והאגדה האורבנית מספרת שיוסף הצולע עבר לחיות בקיבוץ בצפון הרחוק, שם בין האספסת והגורן, בין הירוק המטריף, שם יצאה היצירתיות האולגאית, ובמסגרייה הקיבוצית הוא ממציא מכשירים מיוחדים לטובת הנכים, מכשירים שהופכים את חיי הנכים לנוחים וטובים יותר, ההמצאות האלה הופכות את יוסף הצולע לאיש אמיד במיוחד, ועכשיו הוא עושה את סיבוב הניצחון שלו בסמטאות השכונה, מביט בנו היושבים בקרנות הרחובות, ורק עינו אומרת, רוצו רוצו ילדים, אולי בסוף תצליחו להשיג אותי!"
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"