"הבלדה על מאיר אסרף" – מגבעת אולגה

יום שישי כל כך נכון, בחוץ קר וגשם, השכונה עטופה בחום הטיבעי הנפלט מהבתים הקטנים, אנשים עטופים במעילים כבדים ממהרים לקניות אחרונות של השבת בפתח, ריח החלות הטריות כל כך אצל מאפיית עטון מובילה את התושבים אל החום הנעים של המאפיה האלמותית.

והנה גם אני זכיתי לראות מחזה של סוף עולם. נשים מהשכונה קונות אוכל מוכן, האימהות הטובות שלנו מביטים בנו מלמעלה משפשפות עיניים בתדהמה ובוכות בכי חרישי.

טוב עכשיו איך מתחילים לספר על איש כל כך אחר, "מאיר אסרף", זה זמן ארוך שאני רוצה להעלות את דמותו של האיש הזה שהיה הכי "לא נורמטיבי", מן אחד כזה שהיה כל כך שונה בנוף האולגאי.

"מאיר אסרף", ילד אולגאי, יפה יפה, מן יופי אחר, מחוספס, כל כך גברי, מלא כריזמה כרימון, אחד כזה שהיה מנהיג טיבעי, נער טבע שעוד מילדותו ראה את החיים אחרת, השכונה הקטנה שלנו הייתה צרה עליו, הוא עוזב והולך לגור בסיני, בנואיבה, שם בתוך המרחבים, בין נוף עוצר הנשימה הוא פורח.

יופיו הרב והכריזמה הטבעית שלו הופכת אותו לחביב הנשים ונערה הולנדית מאמצת אותו אל ליבה והוא עובר לגור בהולנד, שנים אחרי יצר הנדודים הטבעי שלו מחזיר אותו לארץ, עוד אהבה של גרמניה, נישואים והוא חוזר לשכונה.

תראו חברים, יש כאלה אנשים כמו מאיר שהנוצות שלהם הן צבעוניות מידי, מיוחדות מידי, מאיר היה כל כך מיוחד ואחר שהיה ברור לכולם שהעתיד שלו היה חייב להיות אחר.

ואני עדין זוכר את האיש הזה מגיע למגרש הפועל חדרה, מתוך אלפי האוהדים היית יכול לשמוע את קולו המיוחד, מוביל בהכי טבעי את אלפי האוהדים שמחכים למוצא פיו, חוזרים בהערצה אחרי השירים המיוחדים שלו, מאיר היה יכול במיוחדות שלו להיות מוביל כמעט בכל תחום, אבל מאיר אהובנו עשה בחירה אחרת, הוא מחליט שלא להביא ילדים, ובגיל שישים וקצת הוא הולך לעולם טוב יותר.

מאיר הלך והותיר שכונה שלימה עצובה, כאן בשכונה הבינו שהנוף האולגאי יהיה פחות נוצץ, פחות מרתק, מאיר האיר את חיינו הצעירים, נתן לנו השראה של אין סוף אפשרויות. מאיר היה היהלום הזה בכתר השכונה שנצץ בימים שהחיים היו הכי אפורים, יהי זכרו ברוך!"

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"