הבלדה על שמעון השיכור מגבעת אולגה
אני רוצה לספר לכם סיפור! סיפור על איש אחד בשכונה, שמעון השיכור שמו, וככה בתוך השכונה הקטנה קטנה שלנו, במקום שלא ידענו את מהות השם מתנ"ס, או מועדון קהילתי (מועדון הנוער העובד הגיע הרבה מאוחר יותר) ואנחנו ילדים קטנים קטנים משוטטים בין סמטאות השכונה האפלה בלילות
ובימי החורף הקרים היינו עושים את הכל להגיע הכי מאוחר בלילה (רצוי שהאבא שלך כבר ישן) מנסים לתפוס איזה פינה חמימה כזו שתפשיר את הקור מגופנו הצנום כל כך, וכך היינו מתכנסים בתוך הבית של שמעון השיכור ששמח כל כך לחברה צוהלת כמונו.
ובתוך הבית המצחין ההוא מריחות אלכוהול זול, כן בתוך הבית שריצפתו שחורה כפחם, כיסאות מטים ליפול, כורסה שראתה ימים יפים יותר, ובתוך הבית ההוא חווינו אושר, אושר של עשירים, לחם קלוי על תנור ישן ועליו ערמה של מרגרינה הנוטפת על פנינו המאושרים מתובל בכוס תה חזק חזק, מתוק עד אימה, והיינו כל כך מאושרים.
שם בתוך הבית השחור הזה שמענו סיפורים על אהבה שנכזבה, והוא שמעון היה חורז שירים עצובים עצובים ובוכה על מר גורלו! ואנו הרשעים היינו צוחקים בקול גדול, מפצירים בו להמשיך ולשיר את השירים האלה שהוציאו מאיתנו כל כך הרבה רוע של ילדים, והוא כטוב ליבו ביין (כן הרבה יין) היה מספר לנו על ילדותו האבודה בחוצות טוניס הנכספת.
ואיך איך שברה לו זו עם השיער האדום את ליבו השותת, ובימים של חורף אני שוכב לי במיטתי הנוחה מתכרבל בתוך עצמי, עוצם עיניים לרגע ונזכר בשמעון השיכור". כן זה שמעון שהיה לנו כאב ומורה, זה שלימד אותנו כמה אהבה כואבת, כמה הבדידות קשה, שמעון השיכור, לכולם בשכונה הוא היה השיכור!!
לנו שמעון היה העוגן של הילדים, זה שחימם את גופנו הקטן כל כך, זה שראה אותנו כאנשים קטנים, זה שנתן לנו אהבה בימים שהיה הכי קשה, ואני כל כך מתגעגע לאיש העצוב הזה שעשה כל כך הרבה ילדים שמחים".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"