"הבלדה על החייט האלגנטי" – ציון טייב מגבעת אולגה

אני חושב שזה היה לפני חמש או שש שנים, אני מוצא עצמי משוטט ברחובות רומא שבאיטליה, שלושה ימים לפני ימי הזיכרון ויום העצמאות, רומא כולה אומרת היסטוריה מפוארת, השפה, הפיצות הנהדרות, אושר גדול! ופתאום זה היכה בי," היום – יום הזיכרון לחללי צ.ה.ל!!

ואני מביט סביב, לא מבין מה אני עושה במקום הזר הזה, בחילה נוראית גורמת לי כמעט להקיא, אני חוזר לחדר, פותח את הסמרטפון, מחפש נואשות תחנות טלויזיה ישראליות שמשדרות את הטקסים האלה שהם חלק מעצמנו, חלק מהיותנו ישראלים, ובוכה את עצמי לדעת, וכך או כך אני חוזר אל ימי ילדותי התמים בשכונה הפחות נוצצת שלנו, חוזר אל " ציון טייב החייט".

תראו היו בשכונה מן אנשים שהיו כל כך מיוחדים, אחרים, שליוו אותך עשרות שנים אחרי, זה ציון שעלה מלוב בתחילת שנות החמישים המוקדמות, לוב שהייתה תחת הכיבוש האיטלקי, הצליחה להביא ללוב את התרבות האירופאית הזו, את ההקפדה על הלבוש האלגנטי, ציון הצעיר מושפע עמוקות מהלבוש המיוחד הזה שהקסים אותו ופתח לו צוהר לעולם שלא ידע, עד כדי כך שהוא מחליט להתמקצע בתחום החייטות.

הוא לומד את המקצוע בלוב, עולה לארץ, וכאן בשכונה הוא פותח מתפרה שהופכת כמעט מיד לדבר הכי שיקי במקום הקטן והאפור שלנו, ואני חוזר אחורה בזמן, רואה את ציון חולף על פנינו הילדים ואנחנו מצחקקים בחוסר הבנה, לא מבינים למה האיש הזה לבוש כמו נסיך אירופאי בדרכו לאחד הארמונות.

והוא היה הולך וראשו גבוה מעל המבטים הקטנים שלנו, שערו משוח לאחור בקפידה ייתרה, שפם דק ומיוחד על פניו הנאות במיוחד, וכן חליפת שלושה חלקים על גופו, משדרת עולם שלא הכרנו, ציון היה הפנים האלגנטיים של השכונה, הוא במתפרה הקטנה שלו באולגה ג' תופר את מירב החליפות האלה שחיתנו את חתני השכונה.

ההקפדה של ציון על הפרטים, המקצועיות הזו שלא הייתה מוכרת אז בארץ הפכו את ציון לאגדה של לבוש, צריך להבין שבשנות החמישים והשישים הזמנת חליפה היה דבר יקר במיוחד, חתנים שרצו להופיע בצורה מכובדת ביום חתונתם חסכו לא מעט זמן כדי להגיע לציון ולקבל חליפה, אבל ציון שיכול היה בשקט לנצל את המצוקה הזו לטובתו עושה מחירים של שכונה כך שעצם הזמנת החליפה לא תמוטט את הזוג הצעיר.

ואני ככה משוחח עם כמה אנשים שמכירים את האיש מקרוב, מבין שמעבר לחזות הקשוחה הזו הסתתר צדיק נסתר כזה שדאג לתת לאלה שידם לא הייתה משגת את החליפה הזו ממש בחינם, רק שהחתן יבוא ליום חתונתו בראש מורם, מן תכונה כזו שהייתה לצנינים לרעייתו הטובה שראתה את ציון מוותר על פרנסה טובה עבור עוד מצווה הכי חשובה שהיא, לשמח חתן וכלה.

ציון טייב היה אומן של בגדים, אחד שצייר לשכונה שלמה את הבגדים האלה שעשו אותם מאושרים, לי בכלל אין ספק שציון המוכשר כל כך יכול היה לפתוח מתפרה במקום יותר מבוסס, יותר מתגמל, אבל ציון בחר להישאר בשכונה הקטנה, הוא בדרכו השקטה והאצילית הביא הרבה ימי אושר לכל כך רבים בשכונה.

ציון טייב הוא הפנים הטובות האלה של השכונה הקטנה שלנו, ציון סימל עבורנו את הדבר הזה שנתן לשכונה את המיוחדות הזו שהפכה אותה לכל כך אחרת, את הערבות ההדדית הזו שחיברה עולים מכל כך הרבה גלויות להיות כל כך מאוחדים ודואגים זה לזה, ציון הוא דוגמא מצוינת ליכולת הזו של איש אחד לעשות את ההבדל בין אושר גדול לעצבות נוראית, ובשכונה הקטנה שלנו, זו היושבת ליד הים הכחול הצליח ציון לעשות דברים גדולים לאנשים שחשבו שהם קטנים, יהי זכרו ברוך.

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"