הבלדה על "הבנקאי הטוב" מגבעת אולגה – אליהו דוניו

אני חושב שזה היה איפה שהוא בתחילת שנות השמונים, רכב דיי מפואר גולש לאיטו בסמטאות השכונה, מביט בסקרנות בחנויות המעטות, עוצר ליד המכולת של יצחק הפרסי, מעט הלקוחות שהיו במכולת מביטים באיש הזר הזה בחשדנות מסוימת, מי כאן הבעלים הוא רועם בקולו?

יצחק מרים יד מהוססת, תביא לי בבקשה את פנקס החובות של הלקוחות שלך, יצחק שבטוח שעומד מולו איש מס הכנסה מתכופף ומוציא ברעדה את החוברת הענקית של חובות הלקוחות, תסכם לי את כל הספר הוא אומר, קובע.

הסיכום נעשה, שקט מתוח במכולת הקטנה, האיש מוציא פנקס צ'קים מוזהב, מפואר, רושם את הסכום, כך עובר איש הקסם הזה בין עוד שתי מכולות.

פעם שאלתי את יצחק הפרסי על העניין הזה, הוא חייך קלות והמשיך הלאה, ואני שכל כך אוהב אגדות טובות מקווה שהסיפור המופלא הזה אכן אמת הוא,
הסיפור הזה מוביל אותי כמעט בטבעיות אל אחד הדמויות הכי מרתקות בנוף האולגאי, "אליהו דוניו", המנהל המיתולוגי והראשון של בנק הפועלים בשכונה.

אליהו דוניו, איש שעלה לארץ בשנות החמישים, משתלב במהירות מפתיעה במשטרת ישראל, כדובר ערבית רהוטה מהבית הוא מהווה נכס מיוחד למשטרה שבדרך, מהר מאוד מבין דוניו שאהבתו היא דווקא בתחום הבנקאות, הוא עושה את מה שצריך, רוכש השכלה מתאימה, ובמהירות די מפתיעה ממונה למנהל הראשון של סניף בנק הפועלים בגבעת אולגה.

טוב תראו, להיות תושב השכונה, וגם להיות מנהל הבנק היחיד במקום הופך אותך במהרה לאדם הכי חשוב במקום, צריך להבין, הזמנים לא פשוטים, רבים מהתושבים מובטלים, מטופלים בילדים, חלקם לא יודעים כלל מה תפקידו של בנק, והוא דוניו צריך להתמודד עם בקשות לאשראי רובם הזויות.

להסביר שהבנק הוא עסק, וכן מה לעשות זה לא פרטי שלו, וכאן מתגלה האיש הזה בגדולתו, הוא מצליח לתמרן בין הרצונות הלגיטימיות של הנהלת הבנק לרווחים, לבין הצורך לתת פתרונות למאות ואלפי משפחות שזקוקות לכסף לכלכלת הבית ומשיחות שניהלתי עם רבים שהכירו את האיש, הבנתי שהוא דוניו האהוב דאג לתת את הפתרונות האלה, מן חשיבה יצירתית שנתנה את הגב הנכון בימים קשים למשפחות שהבנק היה מפלטן האחרון.

ואני זוכר את האיש הטוב הזה עושה דרכו אל הבנק, עוצר ליד כל תושב במצוקה, מקשיב ורושם, דוניו אליהו היה עמוד האש הזה שנתן תקווה ומזור בתקופה שהיה הכי קשה להיות אדם. אליהו דוניו הוא אולגאי, מלא אהבה לשכונה ולתושביה, איש צנוע, והכי גדול מהחיים, יהי זכרו ברוך".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"