"הבלדה על הבלנית הטובה" מגבעת אולגה – תמר שוקרון

אמרתי לעצמי, עזוב קח את הזמן שלך, אתה הרי בפנסיה, תן לעצמך את הזמן להתפנק במיטה, אבל פנסיה או לא, אני עדין לא מוכן לוותר על השישי של הבוקר, חוף הדייגים, שש בבוקר, השמש עדין מסרבת לבצבץ מהשמיים האפורים, אולי גם היא מעדיפה להתכרבל עוד כמה דקות מתחת לשמיכה החמה, ואני שופך לעצמי כוס קפה חם מביט סביב

המים כל כך שקטים, הכחול מציץ מתוך שבבי הירח המכה על המים, הצבעים מתחלפים אט אט מאפור לאדמדם, גלים קטנים משמיעים קול אשווה קלה כאילו מסרבים להפריע לאחרוני הדגים שעדין לא יצאו ליום עבודה נוסף, ממש ליד שני דייגים אמיצי לב מכינים את החכות בתקווה נואשת להביא את הדג הנכסף לארוחת שישי

מסביבי קבוצת סרטנים נמרצת אוספת דברים משונים לתוך הפה הפעור שלהם, מקנחים בדג אומלל שנסחף לחוף, ואני חוזר אל ימי נעורי, מביט על השמים המתבהרים, וחושב על תמר שוקרון" הבלנית המיתולוגית של השכונה, זו שתחת ידה עברו עשרות אלפי כלות, ועוד רבים אחרים, זו שדמותה התמירה הייתה סימן ההיכר שלה

תראו כדי לספר את סיפורה של תמר צריך באמת להיות עז נפש, תמר זו שעלתה ממרוקו בשנות החמישים המוקדמות, מטופלת בשמונה ילדים, במועצה הדתית מחפשים נואשות מי שיחזיק את המקווה המקומי, שמה של תמר נלחש במקומות הנכונים והיא נעתרת למשימה, מבינה שזו דרך מצוינת לעשות את עבודת האל ועל הדרך מצוות רבות

אכן תמר הופכת מהר מאוד להיות האם הגדולה של השכונה! מן דמות מיתית כזו שמקפלת בתוכה את הרגישות המיוחדת הזו שדרושה לטיפול בכלות הצעירות והנרגשות, והן מספרות לי על האמא הגדולה הזאת, זו תמר שבימים של אימה מיום הכלולות הייתה מובילה אותן בשקט, במילים של חוכמה ואהבת אדם, מספרת להן על היופי שבנישואין, על אהבת אם לילדיה

והן מקשיבות לה, פעורות פה מעריצות, וכך שנים על גבי שנים היא מטפחת את המקווה המקומי נלחמת בגופים הרבה יותר חזקים ממנה, ובדרכה שלה מצליחה להשיג דברים שחזקים ממנה הרימו ידיים מזמן, ורק אני עדין תוהה על מהות העולם, על הוויכוח האין סופי, למה, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, כן זו הקדושה מהשכונה עוברת טרגדיות נוראיות בזה אחר זו

בנה הבכור יעקב" הולך לעולמו, מיד אחריו הבן הצעיר יצחק, ואחר כך הספרית המיתולוגית מרים ואלי ואסתר, ואתה באמת חסר אונים, היתכן שהאישה הזאת, זו שכולה צדיקות מפוארת תחווה כאלה טרגדיות נוראיות? והיא מביטה בנורא מכל, משפילה מבט וחוזרת אל המקווה הזה שהיה לה לאהבת הזולת

ואתה היית מצפה מהאישה הטובה הזו להרים מבט לשמיים, לזעוק זעקה איומה על העונש הלא מובן הזה, והיא חורקת שיניים, מתפללת לבורא עולם, מודה לו על הטוב שהעריף עליה, על השנים שילדיה היו איתה, צריך להבין, בימים של צנע וקושי הצליחה תמר להחזיק מקווה שכיבד את התושבים, היא האישה הטובה הזו הפכה רק בכוח אישיותה לדמות מרכזית בחיי התושבים

תמר שוקרון הצליחה לתת לשכונה שלמה שלווה שהבנות שלהן נמצאות בידיים הכי נכונות, הן האימהות והאבות ידעו שתמר תעשה לבנות את יום הכלולות ליום חג אמיתי, מותה היה יום עצוב בשכונה הקטנה, האלפים שליווי אותה באו כדי לומר לתמר, אנחנו בשכונה לא שכחנו,, אנחנו מוקירים את עבודתך, ואת תמר האהובה בלב של כל אחת שזכתה לעבור תחת ידך הרכה והאהובה, יהי זכרה ברוך".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"