"שנות חיינו היפות", בגבעת אולגה

וככה בימים של קיץ ראינו את השמיים מצוירים ממעל, יוצאים אל סמטאות השכונה המוכרות רק לנו. מביטים אל העולם בשקיקה ורוצים לשתות אותו עד תום וממש ממערב הים – שהוא שלנו

חופים בתוליים עמוסי סרטנים קטנים מלקטים מיני יצורים מיקרוסקופים לא ידועים, והסלעים מלאי ההאצות הירוקות החלקלקות המוכרות כל כך, ו "הסלע הגדול" , "והקטן", שהיו לנו "ממדיון" שהוא רק שלנו

וממש ליד הירוקת האימתנית שהצליחה להפחיד אפילו את אחרון גיבורי השכונה, ובסמוך ה ,חוף הסיני", ו "חוף החמישים", הנסתרים והמסתוריים, אלה החופים שהיו רק שלנו, שם תפסנו דגים שמנים ממש בידינו כאילו לדגים לא היה אכפת, ואחר כך צלינו אותם, ואכלנו כמו שלא אכלנו לעולם

בערבים היינו לובשים את מכנסי ה "טייבס" שאותם תפרנו אצל החייט ההכי טוב בשכונה – "טייב" במרכז המסחרי הישן באולגה ג', וממעל חולצה שחורה שתעשה את הפוזה הנכונה על נערות השכונה ואז ניגשנו אל "מנחם התימני", שהיה מוכר לנו את הפיתה הביתית מלאה בפלאפל שהיה לנו כמעדן אלוהי

ובימים שהצלחנו להשיג קצת יותר דמי כיס היינו הולכים לאכול "קבב", אצל לאה האלמותית, והיא לאה הייתה מחייכת אלינו ושמה בידנו את הפיתה שהייתה כולה שלה, ובלי בכלל לחשוב פעמיים היינו חולקים את הפיתה לשניים, נותנים לחבר שעומד ממש ליד

ואחר כך נכנסים אל ה "עולם הדמיוני, שלנו הוא קולנוע "גל", שם ישבנו על כיסאות העץ החורקות שתמיד נדמו לנו כשיר ערש מוכר, וממש לפני כן קינחנו את נפשנו עם עוגת משקפיים חרוכה ומתוקה להפליא שגם אותה כמובן חצינו לשניים כדי לכבד לחבר אהוב ליד, ובתוך אולם הקסם אחזנו בידה של נערה נרגשת כמעט כמונו, לחשנו לה מילות אהבה של בוסר והיא צחקה במבוכה וגם אנחנו

ורק אחר כך יצאנו כולנו אל בית הקפה "הפינגווין" בית קפה שהפך לנו למקום מפגש כל כך אהוב, שם שתינו בפעם הראשונה קפה הפוך על אמת, וכן גם בירה ראשונה מרה וקרה כל כך

ובימים של חורף קר מצאנו תמיד פינה חמה בבית לא מוכר, מצטופפים סביב פינג'ן קפה שחור חזק, מספרים סיפורי כזבים זה לזה, חושבים על העתיד המעורפל מעבר לשכונה הקטנה, יודעים שזה יהיה ממש לא אותו דבר, וחייל משוחרר אחד מספר לנו על החיים שאחרי, על מפקד קשוח אחד ועל אפטר מיקרי גם

ואחר כך שכבנו על מיטה של חיים שלמים, הבטנו על הקיר ממול, חושבים על היציאה מהשכונה אל העולם שמעבר, עושים קולות של אומץ לא קיים ויודעים על אמת הכוח של החיים בשכונה ייתן לנו להתגבר על קשיים לא קיימים

כן אותן סמטאות וחברים של החיים ילוו אותנו בימי סגריר ועצב, מדליקים סיגריה ראשונה שאותה סחבנו מהארון של אבא, משתעלים עד אימה וקצת מקיאים, ורק אחר כל נרדמים חולמים על כיבוש של עולם לא מוכר!

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"