הקשר בין – טו' בשבט ל טו' באב / הרב בן ציון נורדמן

השבוע, בעיצומה של סערת החורף שסוף סוף הגיע אלינו… חל "ראש השנה לאילנות", וכפי שהוא מוכר לכולם בשם: "טו בשבט" – חמשה עשר בשבט, היום האמצעי בחודש.

לפני חצי שנה בדיוק ובעוד חצי שנה בדיוק חל יום "טו באב", המרחק בין שני התאריכים הללו שווה – שישה חדשים מבדילים ביניהם, שניהם קשורים לעונות השנה המתחלפות בימים אלו.

יום חמשה עשר בשבט נקרא במשנה "ראש השנה לאילן" – הוא היום הקובע לחישוב שנות המעשרות לפירות האילן, בין השנים בהן סוגי המעשרות משתנים, ולא ניתן להפריש מפירות שחנטו לפני יום זה על פירות שחנטו לאחריו ההסבר שנתנו חז"ל לקביעת תאריך זה, מכיוון שעד אז "יצאו רוב גשמי שנה" – רוב כמות הגשם השנתית יורדת עד זמן זה.

ובתלמוד ירושלמי מסבירים: עד כאן חיים ממי השנה שעברה, מכאן ואילך ממי השנה הבאה. כלומר עד אז האילן שואב באמצעות שורשיו העמוקים את המים שנאגרו במעמקי האדמה מגשמי השנה שעברה, ומכאן ואילך תופסים את מקומם הגשמים של השנה הנוכחית שהספיקו לחדור למעבה האדמה.

ובאווירת סערת מזג האוויר "ברברה" והגשמים הנוכחים, מסתבר שגם אחרי תחילת החורף היבש יחסית, זכינו בימים אלו להגיע לכמות יפה של מי גשמים, אפילו מעבר לממוצע השנתי ומעכשיו האילנות כבר שותים ממי הגשמים של החורף הנוכחי, ובספירה לאחור לקראת האביב והקיץ…

ומכאן ל"טו באב", המציין את הכיוון ההפוך של המסלול – את המעבר מימות הקיץ החמים והארוכים לעבר תקופת הסתיו, הימים מתקצרים ו"תש כוחה של חמה" מאז כבר לא כרתו יותר עצים למערכה בבית המקדש, העצים כבר לא יבשים כל כך כמו בימות החמה.

נוכל לסכם ולומר, ט"ו בשבט מציין את המעבר מן החורף לאביב והקיץ, ואילו ט"ו באב מציין את המעבר מהקיץ לסתיו והחורף. עד כאן הדברים יחסית ידועים. אך השבוע שמעתי חידוש נוסף על הבסיס הזה. אנו מוצאים פעמיים בתורה את מעמד הר סיני וקבלת עשרת הדברות. בפרשה שלנו – פרשת יתרו, ובחומש דברים – בפרשת ואתחנן.

בשים לב לתזמון המופלא, פרשת יתרו נקראת תמיד לאחר טו בשבט, ופרשת ואתחנן נקראת לאחר טו באב!
ניתן לומר כי עם פריחת האביב אנו מתחדשים עם מעמד הר סיני ומתן תורה, מתחדשים אנו עמה בתחלופת הזמנים, יחד עם שירת הבריאה.

וכן בקיץ, בזמן המעבר לקראת החורף, אנחנו מקבלים את נועם עול התורה מחדש, בזמן זה שהלילות מתארכים אנו מתחדשים ומוסיפים בלימוד תורה בלילה שהוא זמן מיוחד לקניין התורה.

אנו מחזקים את הדביקות שלנו בתורה שהיא עץ החיים: "כי הם חיינו ואורך ימינו – ובהם נהגה יומם ולילה".מעניין לעניין באותו עניין אסיים בפנינה יקרה שחידש ידידי היקר הנגיד עודד תורג'מן בשבוע שעבר, וקשור גם לפרשתנו: בפרשת "שירת הים" מוזכר הפסוק " יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב ", המילה "ימינך" מוזכרת בו פעמיים, ובגימטרייה= 260, שהוא עשר פעמים שם הוי"ה.רמז לעשרת הדברות שבני ישראל עמדו לקבל במעמד הר סיני.

וכעת, כשסופרים כמה פעמים מוזכר שם השם הוי"ה בשירת הים – בדיוק עשר פעמים!
שוב רמז לעניין עשרת הדברות, שבזכותן זכו ישראל לקריעת ים סוף!
וכפי שמסכם עודד היקר: הכל בזכות עשרת הדיברות והתורה שקיבלנו באהבה!