החבר'ה הטובים מגבעת אולגה – מסורת מפגשים ואהבה ללא תנאי
מה יכול להיות יותר מושלם מיום שישי בשבוע, גשם כל כך טוב יורד מהשמים, מנקה את עוולות הקיץ הנורא ואני משוטט לי כמו נסיך מהאמירויות בין דוכני הירקות בגבעה, מגיע למאפיה של אטון, המוני תושבים מגיעים לקחת צידה לשבת שבדרך, ריח הלחם והחלות הטריות מתערבבות עם ריח הסופגניות המסוכרות מטריפות את חוש הריח וגורמות לך לרצות לקנות כמעט כל מאפה במאפיה הקסומה הזאת.
בחוץ הגשם מחליט לעשות פאוזה קצרה מהממטרים הבלתי שגרתיים לעונה, עצי הצפצפה בגני השעשועים השילו זה מכבר את העלים שלהם והקרקע הנהדרת מקבלת שטיח מופלא של צהוב ירוק.
ממול החוף של השכונה כחול מתמיד שקט באופן יוצא דופן כאילו מחכה לאזור כוחות לסערה שבדרך, וכמובן שאני חוזר בערגה אחורה בזמן, נזכר בחבורות חבורות של חברים שהיו מתכנסים באופן קבוע בחוף, מן מפגש ברור כזה, ואני כל כך נרגש לראות איך רבים מהחבורות הוותיקות האלה ממשיכים את המסורת המרגשת הזו.
קחו לדוגמא את החבורה המופלאה הזאת של שאול בן הרוש, רוני מכלוף, דני עטיה, אורי ועוד, לראות את הקבוצה האולגאית היפה הזאת ממשיכה את המסורת בת עשרות שנים, מסורת שבנויה על חברות אמיצה, מן מפגש חוף כזה שמרכז בתוכו אהבה בלי תנאי זה לזה, ואני ככה סתם מתגנב לי אל החבורה היפה הזאת.
מתכבד באיזה כוס ערק או וודקה רד בול, מקנח באיזה ערמה של זיתים חריפים חריפים שהביאה אחת הנשים בקבוצה, מקשיב לצחוקים מלאי האושר של המופלאים האלה ואני פתאום מבין הכל! מבין שאנחנו הילדים של השכונה הכי מאושרים בעולם!
אנחנו אלה שגדלו בחוף שהיה לנו לבית וסוג של מאהבת, אנחנו הצלחנו להוכיח שאדם לא צריך כסף רב כדי להיות איש מושלם, ואלה החבורה המופלאה הזאת, הם ההוכחה שחברות נכונה, אמיצה, רבת שנים, היא, היא הערובה לאושר של עשירים, ואני חברים שלי הכי גאה בהם בעולם.
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"