"חזרתה" של מדלן היפה מגבעת אולגה

יום שישי כל כך קסום, בחוץ כמעט קר מאוד, ואני יושב לי במטבח החמים שלי, ריח הקפה הטרי מחמם את גופי, שיר של פעם ברקע ואני כל מאושר מהשישי הפרטי שלי, החלטה אימפולסיבית ואני שם עלי משהו מהיר ועושה דרכי לחוף של השכונה, להוציא כמה מטורפים בודדים כמוני החוף כמעט ריק לגמרי ואני עושה דרכי לכיוון החמישים.

סרטנים קטנים קטנים משוטטים בחוף אוכלים כל מיני יצורים בלתי נראים, המים הכל כך כחולים מתערבבים עם קרני שמש בודדים המבצבצים מבעד לעננים האפורים ושוזרים צבעים פסיכודלים, ואני מביט כמהופנט בשחף אחד אמיץ העושה גיחות לתוך המים הקרים, מחפש איזה דג אחד אומלל שעלה לשאוף אויר צלול.

אולי הפסטורלייה הזו ואולי סתם זיכרון של פעם, אני חוזר לשיחת הטלפון המוזרה שקיבלתי ימים אחדים לפני, השעה כמעט עשר ואני עושה הכנות לקראת שינת הלילה, הפלפון מצלצל בעצבנות מסוימת, מבט אחד על הצג, שיחה לא מזוהה, טוב אני אומר, אין סיכוי שאני עונה לשיחה הזאת, משהו נוסף אומר לי תענה!!!!

קול מהסס, חלוש של אישה, סליחה, באמת סליחה על השעה, אבל אני מדברת עם רפי? תראה היא אומרת, אני קוראת אותך המון, אני בכלל לא יודעת אם אתה זוכר אותי, אני גרה בנוודה בארצות הברית כבר ארבעים שנה, ואני כמעט לא מגיב, מבין שאולי כדאי לא להפריע, אני מדלן! אתה זוכר את השם? מדלן היפה?!!! אני כמעט צועק! והיא מאשרת ובקולה הקלה מסוימת, מה? אני לא מבין איפה נעלמת? הייתי בטוח שאת כבר לא איתנו.

מדלן היפה כל כך, זו שהייתה עוברת ברחוב ואנו הנערים היינו מביטים ביצור היפה הזה שברא הטבע, כל כך מיוחדת, כל כך אצילה. וכך ביום בכלל לא בהיר היא מתחילה להתערבב עם האנשים הלא נכונים, מכאן הדרדרות מהירה, סמים ועוד דברים לא פשוטים ומול עינינו העצובות כל כך הופכת מדלן לצל של עצמה.

האצילות הגזעית הזו מחליפה מקום למן שלד מהלך, עיניים גדולות כאילו יוצאות מהחורים שלהם, ואז ביום אחד היא נעלמת, שאלות נשאלו ודממה אופפת, שמועות רצות, וכדרכן של שמועות הם הופכות למציאות בשכונה, כן היא אומרת, ההורים שלי שלחו אותי לדוד באמריקה, שם עברתי גמילה, היום אני כבר סבתא לארבעה נכדים מדהימים, אבל רפי, אני כל כך מתגעגעת לשכונה!

כל כך רוצה להגיע שוב לחוף הבריכה! כל כך מתגעגעת, אני קוראת את הסיפורים שלך ולא מפסיקה לבכות, מסביבי עושר לא קטן, רחובות של זהב ואני מתגעגעת רק לשכונה הקטנה שלי, לריחות של המטבוחה בשישי, לאנשים הטובים האלה שעזבתי, אני כל כך פוחדת לחזור, פוחדת מהעבר הרע שלי,
ואני אולי מצליח לשכנע אותה להגיע בקיץ הקרוב.

סגרנו בילוי משותף של המשפחות, ואני רק רוצה לראות שוב את מדלן שוב פעם אחת, לראות את זו שהייתה לנו למושא חלומותינו הנסתרים

• איור, אחי אריק הכל כך מוכשר!  רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"