"העצב של משה גבאי" – הסקורר הענק מגבעת אולגה

לא יודע, אולי זה ריח התירס החם הזה שגרם לי לפרץ של אושר מוזר שהציף את גופי מחום היום הנורא, וככה הליכה בנלית לקניות בסופר השכונתי מחזיר אותי באהבה גדולה אל ימי התום, ואני רואה אותו, את מוכר התירס השכונתי, לבוש גופייה לבנה ועליה מגבת שמשמשת לניגוב הזיעה, שפם דק על פניו המחייכות תדיר והוא עומד במרכז השכונה

לפניו גיגית ענקית מלאה בתירסים צהובים בשלל גדלים, ממש ליד ערמה של מלח ענקית והוא שולה אותם את התירסים החמים חמים, מניח אותם כמו בעריסה חמה על עלי התירס הירוקים והטריים ובוזק לתוך התירס החם את המלח שמתמוסס במהרה בתוך חריצי התירס הטרי טרי

וככה היינו מכניסים את הדבר הקסום הזה אל מלוא הפה מתעלמים באומץ מחום התירס המאיים לשרוף את פנים הפה! וטעם התירס המתוק הפך לנו הילדים את העולם לקסם אולגאי נפלא! ובאופן כמעט טבעי אני חוזר אל אחד הדמויות הכי מרתקות שגדלו בסמטאות השכונה, משה גבאי

תראו בשכונה ידעו כולם שהשם גבאי מוביל אותך כמעט באופן טבעי לכדורגל, מן משפחה כזו שהוציאה מתוכה כדורגלנים משובחים במיוחד( ללו גבאי ואחיו איציק גם) ואני רוצה לספר לכם על משה גבאי, הילד הזה שגדל בסמטאות השכונה, שיחק כדורגל במגרשים מלאי החול התגלה כמעט במהרה ככישרון לא קטן

כבר בגיל שש עשרה או שבע עשרה הוא משה צד את עיניהם של מאמני האיזור, מגיע למכבי חדרה ומשם עושה דרך מופלאה בעולם הכדורגל.

הכישרון המופלא מהשכונה נרכש על ידי בית"ר ירושלים משחק בעיר הבירה זמן מסוים, אני באמת לא יודע מה גרם למשה לחזור למרכז, אולי זו הבדידות אולי התנאים הלא פשוטים לבחור צעיר, ומשה חוזר למרכז,  מכונת השערים האולגאית מחוזרת על ידי קבוצות רבות, ומשה שלנו מגיע לשחק בעפולה ומשם מגיע לקריית שמונה

שם בקריה הרחוקה קורה הקסם הזה שהופך את משה להיות אגדה מקומית שלא נשכחת, חום התושבים והאוהדים שאופף אותו מכל עבר מזכיר למשה את תושבי השכונה שממנה הגיע והוא הופך אפילו שלא ברצונו למלך הבלתי מעורער של העיר הצפונית

הייתה במשה את התשוקה הזו לכדורגל שהפכה אותו להיות כל כך אהוב, המסירות שלו לקבוצה והמחויבות שלו להצלחתה היוותה מודל של ווינריות שהדביקה את השחקנים ליד במוטיבציה שהפכה במהרה לסיפור הצלחה ענק ו גם שפרש מכדורגלן פעיל המשיך משה את דרכו בעיר כשהוא משמש כמאמן מיתולוגי בפני עצמו!

תראו חברים, אני באמת יכולתי להמשיך ולספר לכם על עוד תחנות בקריירה של משה אבל הייתי מעדיף דווקא להתרכז בעבודתו אחרי פרישתו. משה מבין שהיעוד שלו עכשיו זה להפוך ילדים קטנים לכדורגלנים, ואכן משה מממש את חלומו ופותח בעפולה בית ספר לכדורגל (גם שם כיכב ככדורגלן) מאות ילדים מתקבצים אל בית הספר של משה כשההורים והילדים מבינים שכאן בבית הספר עושים עבודת קודש! היחס האנושי והמקצועי מביא ילדים להגיע לבית הספר של משה מהאזור כולו!

ואני הכרתי את משה האדם, שום דבר בהתנהגות שלו לא הצביע על גינוני כוכבות, תקופה מסוימת גם היה משה חבר נאמן ואהוב, ראיתי אותו מטפל בשני ילדיו היפים והמוכשרים, דובב והוד, באיזו מסירות הוא טיפל בילדים הנהדרים, וכן גם בשני הילדים האלה נוגעת פיית הכדורגל ומשה שמבין דבר או שתיים בתחום מקדיש ימים כלילות לטיפוח הקריירה המקצוענית שלהם!

משה בעיניי הוא קסם אולגאי מופלא! אחד כזה שגדל בבית מלא אהבה אבל בפרוש לא סובלת מכסף מיותר, משה מתעלם מהמצוקות האלה שיכלו להוביל אותו למקומות אפלים, לא יודע אולי זה החינוך הזה שקיבל בבית אבא, זה שחינך את ילדיו לאהבת האדם והתורה, אבל לקדוש ברוך הוא היו תוכניות אחרות עבור משה אהובנו

משה חלה במחלה קשה ועוזב אותנו לעולם אחר, שכונה שלמה הוכתה בעצב עמוק! מותו של משה היה אירוע מכונן בהיסטוריה העצובה של השכונה הנושקת לים במערב! משה מניח אישה מופלאה ושני ילדים מעריצים שליבם נשבר לרסיסים!

ואנחנו בשכונה לא שכחנו! אנחנו זוכרים אותך משה! זוכרים את החיוך הזה שהביא הרבה שמחה להרבה כל כך אנשים! משה יזכר בשכונה כאיש צנוע מלא בנתינה! ואני הכי גאה לחשוב שהוא משה היה גם קצת חבר שלי! יהי זכרו ברוך!!

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"

כדורגלן ענק ! מהטובים ביותר שצמחו בגבעת אולגה! בעל חוצפה חיובית במגרש שהביאה אותו להפוך להיות מבקיע שערים ברמה גבוהה! אחד משלושת הכדורגלנים לבית משפחת גבאי ! יחד עם ללו ז"ל ויצחק שיבדל"א משפחה מהממת ! חברים יקרים! אכן בקריירה האדירה שלו היה חסר רק שישחק גם בקבוצה האהובה שלנו הפועל גבעת אולגה – מה שלא קרה, ובכל זאת הערצנו אותו מאוד. יהי זכרו ברוך

• חני (חן ) קורקוס