"הדרך של יהודה" – נתינה אופטימיות והגשמה

ועכשיו שהים כבה, המים הפכו צוננים, ואנחנו נותרנו בלי הכחול הכחול הזה, ואחרי העונה שתמה היינו מגיעים לחוף השומם, עושים הליכות לאורך החוף ומבקשים למצוא מציאות שנותרו מאחור, כסף קטן ולפעמים גם גדול, טבעת אבודה וגם גורמט זועק לשמיים, ולפעמים גם דברים מרתקים שנפלטו לחוף שלנו, מן רוטינה קבועה שנתנה לנו כמה שקלים לבזבוזים במרכז השכונה

ואני גאה לחשוב כמה יצירתיים היינו, מן ילדים שידעו שחייבים להיות חדים ומלאי תושיית רחוב, וככה שאני חולף על ימי התום אני חוזר אל אחד הדמויות הכי אהובות בשכונה, יהודה חסן

ועכשיו תעצמו עיניים, תחשבו על איש אחד שעלה מטריפולי, מגיע לארץ חדשה, זרה ומנוכרת, והוא מטפל בחמש עשרה ילדים שחלקם הביא איתו מארץ מוצאו וחלקם נולדו כאן בארץ ישראל, והוא יהודה לא נבהל, מתחיל לעבוד ברכבת ישראל אך נסיבות אובייקטיביות מובילות אותו לעזוב את העבודה הבטוחה

ועכשיו הוא נותר עם המחויבות המטורפת הזו לטיפול במשפחתו הגדולה, ויהודה עושה מעשה כמעט בלתי נתפס, פותח מכולת שכונתית, מן החלטה כזו שרק מאוחר יותר הוכיחה את החוכמה שבחשיבה הנכונה הזו, יהודה הופך את החנות הקטנה להיות מרכז קניות אהוב באזור כולו, נעים הליכותיו ויושרו הרב מביאים אליו משפחות רבות שהפכו את המכולת שלו להיות מקור קניות מרכזי

צריך להבין, זה לא שהיה כסף מזומן ומיד, רוב רובם של הלקוחות קנו ברשימה מה שהצריך את יהודה לממן את הקניות מהספקים מההון העצמי שלא היה בשפע, אבל המשפחות שנתנו את אמונם ביהודה ובעצם גם הוא בהם ואני באמת תמיד תהיתי ביני לבין עצמי איזו משימה כמעט בלתי אפשרית הייתה לנהל חנות מכולת בימים של צנע ומחסור קשה כל כך

יהודה ידע שאין מצב שהוא משאיר משפחה ללא מזון בסיסי, אין מצב שלקוחות שלו יישארו בלי יכולת לעשות שבת כהלכתו, וגם שראה איזו קשישה או קשיש לוקחים מוצרים ללא רשות עשה עצמו לא רואה, רק כדי לא לבייש את האיש או האישה בקלונה, מן תכונה כזו ששמורה למעטים בלבד, ואני יודע מעדויות של רבים שאיתם שוחחתי שיהודה חסן אחראי בלעדי לכך שהם הילדים הלכו לישון לא רעבים

תוסיפו לתוך העניין הזה את הצורך של יהודה לפרנס בעצמו חמישה עשר ילדים שזקוקים גם הם לחינוך וכל השאר, רק מי שמכיר את המשפחה המופלאה הזו יודע שיהודה עשה עבודה לא רעה בכלל

בעיניי יהודה הוא הציוני האולטימטיבי, כזה אחד שהגיע לארץ חסר כל, לא ישב בבית ובכה שאכלו לו ושתו לו, הוא הפשיל שרוולים ועבד עד כלות, יהודה בעצמו עשה את הדבר הכי חשוב בהגשמת הציונות כפי שאני מכיר אותה, הוא הקים ביחד עם ילדיו משפחות שמילאו את הארץ באזרחים נהדרים, יהודה חסן הפך לאגדה אולגאית לא בגלל שהיה עשיר או בעל שררה מיוחד, הוא הפך להיות כזה רק בגלל היותו א ד ם! יהי זכרו ברוך!

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"