ויקטור ברהום – פס הקול והסרט של תושבי גבעת אולגה

בוקר של ראשון, הגשם לא מפסיק לרדת, מן גשם טוב כזה מלא בבריאות של הטבע, ואני עדין מותש מהנסיעה הארוכה כל כך לדרום הרחוק, נסיעה חשובה, האזכרה השנתית לירון ויונטה היא זכות מוסרית של כל פטריוט ישראלי, ודווקא עכשיו בימים של כאוס כללי אנחנו צריכים להיאחז בדמויות מופת כדוגמת ירון ז"ל

אבל מה שהרשים אותי במיוחד היא הכמות הגדולה של האנשים שהגיעו לחלוק כבוד, אנשים שעזבו הכל, ועשו מסע ארוך עד מדבר צין, רק כדי להגיד תודה לנווט אחד, לגיבור אחד מיוחד, זה בעניי התגלמות הישראליות המשובחת, ואני מגיע הביתה נוחת על המיטה הנהדרת, מוציא אנחת רווחה, מדליק את המכשיר ממול ונתקל דווקא בסרט אלמותי עם סופיה לורן האלוהית, עם בן זוגה השרמנטי, מרצלו מרצולייני, סרט ישן משובח בדיוק כמו שאני אוהב.

או אז ונזכר בימים אחרים, ימים שראינו סרטים בקולנוע המדהים שלנו, "הסינימה פרדיסו שלנו, וכן גם לנו היה את האלפרדו שלנו בדמותו של ויקטור ברהום" המופלא, תראו רבותי ויקטור היה זה מאחורי הצללים, זה שבעצם הוציא לפועל את הדבר הקסום הזה של ראיית סרט, ויקטור החל דרכו כחשמלאי רגיל, נחשף לעבודת ההסרטה בבית ההסתדרות בשכונה למד את העבודה ועם פרישתו של המסריט המקורי הוא תופס את מקומו והופך להיות המסריט הקבוע של קולנוע גל.

להיות מסריט של אז לא היה דבר פשוט כלל, הסאונד היה נפרד מהסרט עצמו דבר שהצריך מיומנות מיוחדת, אבל ויקטור היה סופר מקצועני והוא משתלט על האירוע והופך את חיינו לחגיגת סרטים מתמשכת.

הוא ויקטור האחראי המרכזי לאהבה הגדולה שלנו לסרטים, הוא הנחבא למעלה בתוך כוך לא מפואר נתן לנו אור בימים של אפלה, הוא ויקטור אהובנו, הוא פס הקול והסרט של חיינו, איש צנוע בצורה קיצונית, שישב שם למעלה מוותר ביודעין על תהילת המבצע ועושה את מה שאנשים גדולים עושים, כותב היסטוריה בסרט של פעם.

ויקטור אהובנו הוא הכי אולגאי שאפשר, מן אייקון ענק שעשה שכונה שלמה מאושרת, מותו הבלתי צפוי השאיר משפחה מרוסקת וממאנת להאמין, הוא ויקטור אהובנו היה איש משפחה אבסולוטי, מותו הותיר חלל ענק, והליכתו היא עוד הוכחה מצערת שכל גיבורי ילדותנו נעלמים והופכים אותנו לקצת יתומים".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"