ויקטור ג'נח – הילד הצנוע מגבעת אולגה ש"ראה קדימה" וצמח לגדולות

ינואר 1974, אני בטירונות צנחנים גדוד 202, סיום מסלול, מסע שישים ק"מ אלונקות, מסיימים ויוצאים לשישי שבת, טרמפ מהיר ואני נוחת בתחנת הדלק, יורד מהטרמפ ונתקע, פשוט הגוף מסרב לזוז, כנראה הגוף הגיע לקצה היכולת שלו, חסר אונים, מנסה להבין איך ממשיכים מכאן, חריקת בלמים ממש ליד, רכב וולוו מפואר.

ליד, מתוך הרכב יוצא ויקטור גנח, מה קורה רפי בוייה", אני מתחיל להסביר שאני אחרי מסע מטורף, והגוף מסרב לנוע קדימה, הוא ויקטור מבין מהר, תומך בי, ואט אט מוביל אותי לרכב שלו, מגיעים הביתה, והוא מוביל אותי אחר כבוד לבית הנכסף, 45 שנה עברו ואני לא שוכח.

בחרתי לפתוח ישירות בסיפור הזה ולוותר על הפתיח הקבוע שלי, בחרתי כך בגלל שוויקטור שווה פוסט מיוחד, תראו ויקטור כמו כולם בערך הגיע לשכונה, הקים משפחה ועבד במה שעבד כדי לפרנס את משפחתו, עם הזמן עבר להיות עצמאי (עבודות בניין, טייח ושיפוצים) אבל ויקטור היה בנוי אחרת, הראש שלו ראה קדימה, הוא מזהה שבשכונה אין ולו אולם אירועים אחד והוא עושה צעד חסר תקדים ופותח אולם אירועים, "אולמי השומרון"!

האולם במרכז השכונה הופך מיד ללהיט, אני לא חושב שייש אחד שלא עשה בזמן כזה או אחר ארוע באולם הנחשב של ויקטור, אבל ויקטור לא קופא על השמרים ושנים חולפות והוא מדהים את הרחוב החדרתי שהוא רוכש את קולנוע גן זוהר הישן, מעצב אותו בעיצוב חדשני ונועז והופך להיות הדבר הבא בעיר.

תראו רבותי, אני כל כך מעריץ מצליחנים, אבל מעריץ הרבה יותר מצליחנים מהשכונה, אלה שבאו משום מקום, בלי אבא מאחור, בלי יחוס מלא קשרים, ויקטור הוא דוגמא לתעוזה, לאומץ ויצירתיות שבאה מתוך הבנה שאף אחד לא יעשה את העבודה במקום, הוא ויקטור שימש מודל ערכי לתושבי השכונה, אל תחכו שיבואו לעזור לכם, קחו את הגורל שלכם בידכם, תראו אותי!!!!

השמים הם הגבול, אני יודע שויקטור דאג לעזור למשפחות נזקקות, ויקטור סלד מחשיפה והצהרות על מעשיו, הוא מסרב בתוקף לפרסם את נדיבותו הרבה, ואולי בימים שלכל נתינה מתפרסמת מיד בכל רשת אפשרית, אולי הדוגמא הזאת של ויקטור היא הוכחה שאפשר לעשות דברים אחרת.

ויקטור הותיר מורשת, מורשת שממשיכה את עשייתו, ילדיו ממשיכים בדרכו, כשהם פותחים מפעל מצליח ובכך מוכיחים שהתפוח באמת לא נפל רחוק מהעץ.

מותו של ויקטור גרם לעצב גדול בשכונה, כולנו הבנו שמותו של ויקטור הוא אולי מותה של תקופה, של תום היצירה, ויקטור ייזכר כאיש של אמת, של בנייה, והכי של הוכחה מוחצת שהאדם הוא הקובע את גורלו, הוא בלבד יכול להוביל מהלכים שהם ייחודיים לו בלבד, יהי זכרו ברוך".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"