ויקטור סעדי מגבעת אולגה – הפייטר שנלחם בגזרה הצפונית ונתן מעצמו למען נוער נזקק

יום חמישי בשבוע ואנחנו שלושה חברים של ילדות מגיעים בלילה קריר משהו אל חוף הדייגים, עשר דקות אחרי מדורה קטנה תוסיפו לזה כמה בירות קרות במיוחד והרי לכם שלמות, ממול המים הכחולים מנצנצים בשלל צבעים שאנחנו כל כך מכירים.

דייג מסוקס ידיים עושה הכנות אחרונות ליציאה ללב ים מחייך חיוך של אוהבים מזמין אותנו לקפה חזק וחם כל כך, ואנו צוחקים את חיינו לאחור, מספרים את אותם סיפורי ילדות ששמענו כל כך הרבה פעמים מה שבכלל לא מפריע לנו להתפקע מצחוק כאילו שמענו את הסיפור בפעם הראשונה, ואני מביט את האופק הרחוק, רואה את חיי מצוירים לפני עוברים בסך, מחייך חיוך של יהיה בסדר, כך או כך אני נחשף לסיפור חייו של ויקטור סעדי (תמיד חשבתי ששם משפחתו סעדה).

תראו רבותי, יש כאלה דמויות שגדלו ממש לידנו והם נעלמו לנו כאילו כלום, מן אנשים שהם סוג של גיבורים, אני רוצה לספר לכם סיפור על ויקטור, בחור אולגאי, אתם יודעים זה שגדל בסמטאות ילדותנו, ילדות לא פשוטה, מהמעברה הוא עובר את כל תלאות המצוקה הכל כך מוכרת, מה שבכלל לא מפריע לו לעשות את הדבר הנכון, והוא מתגייס לגולני, גיוס כל כך טבעי לנער שספג בבית ציונות והכרה שצריך לתרום הכי שאפשר, ומלחמה נוראית מתחילה (יום כיפור) ויקטור נלחם בגזרה הצפונית ומשתתף בשחרור החרמון הכבוש

תראו חברים, אני חושב על הילד ההוא מהשכונה, זה שעבר ילדות לא פשוטה, מגיע לגולני שהייתה אז סוג של השפיץ של הקרביות הישראלית, בלי פוזה של כנפיים וכאלה והוא מוכיח לכל הסובב אותו שיש להם עסק עם אולגאי קשוח שלא ממצמץ בשעת אמת עד שהוא משתחרר, מקים משפחה ומוצא את פרנסתו כאינסטלטור, כמה טלפונים שאני מבצע מסבירים לי שהאיש היקר הזה עשה הרבה עבודות חינמיות לכל מיני נכלאים שידם לא הייתה משגת עבודת שרברב.

ואני ככה עוצם עיניים לרגע, רואה את ויקטור הגבר הגבוה הזה, זה שהחיוך שלו היה יכול להאיר שכונה שלמה, היה משהו בויקטור שהביא אותך לתת לו כבוד מיידי, מן הילה כזו של אדם שידעת שהוא קצת אחר, ויקטור מבין שהעבודה הסיזיפית הזו שהוא עושה אינה מספקת אותו, הוא מחפש לעשות דברים אחרים, כאלה שימלאו את נפשו

מפגש כמעט מיקרי עם חבר מהצבא חושף אותו לכפר מיוחד שפתח החבר בקיבוץ "שדות ים", כפר "איזון המטפל בבני נוער שחזרו מהטיול הגדול במזרח, לקחו כל מיני חומרים שעשוי להם דברים נוראים בראש, ויקטור מבין שזה המקום שיאפשר לו לתת מעצמו, ואכן ויקטור הופך להיות אוזן קשבת להרבה מהחוסים במקום

היותו של ויקטור איש שכונה, כזה שהגיע בלי לשפוט אף אחד מהם, היכולת של ויקטור לדבר עם הנערים האלה בגובה העיניים עשו אותו לדמות מרכזית וחשובה במקום הקשה הזה, אבל לחיים יש חוקים משלהם, ההוא היושב במרומים לא נותן הסברים להחלטות הבלתי מובנות שלו, כן ויקטור האהוב חלה, עובר מסכת טיפולים לא פשוטה, וגם ויקטור האיש הגיבור הזה נופל שדוד בפני המחלה הנוראית

הוא מותיר אחריו אישה, שלושה ילדים הממאנים להשלים עם הגזרה הנוראה שלקחה להם חלק מהלב, ויקטור הלך לאן שכולם בסוף הולכים, ויקטור הותיר אחריו מורשת של איש שאף פעם לא בכה על אכלו לי ושתו לי, איש שהביא פרנסה לבית הטוב שלו, כן זה שגם מצא זמן מתלאות החיים לעשות למען ההוא החלש, אלה שהיו צריכים אותו הכי שאפשר, ואני כל כך גאה לחשוב שהיתי קצת חבר שלו, יהי זכרו ברוך!".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"