"וולולה" – הכדורגלן האדיר והנערץ שבחר בתושבי גבעת אולגה להיות לו כמשפחה

איזה כיף של חיים, יום שישי של הבוקר, תודו, יש משהו מאוד מוזר ביום הזה, זה בכלל לא משנה אם אתה אדם דתי או אחר, האויר מקבל ריח של קדושה (נשבע לכם שהיתי לא מעט פעמים בחו"ל דווקא בשישי ולא היה שם שום ריח שונה של כלום) כאילו מודיע מישהו למעלה שעכשיו אפשר להירגע, תנוחו קצת,, אני כאן יהיה בסדר ילדים.

ואני מתרפק לי על השעות הטובות האלה, אסתר עופרים ברקע עם עוד שיר אלמותי שלה ואני מניח את ראשי לאחור מתענג על הרגעים הקסומים האלה, ריח חלה תופחת מסחררת את ראשי ואני מזהה את רגע האושר הזה ותופס אותו בשתי ידיי מבין שרגעים כאלה הם כל כך ייחודיים שאסור לתת להם לברוח.

וכרגיל מי שמחזיר אותי למציאות העגומה הוא טוטו החתול הפסיכופט שלי שמחליט (אגב אני והוא יודעים שהוא עושה לי את זה בכוונה) לקפוץ עלי באכזריות אופיינית, ואני מתעלם בהפגנתיות וחוזר בשניה לאחור, נזכר "בולוולה", הלא הוא זאב אופנגג.

תראו הסיפור המופלא של וולולה הוא אחר, מדובר בבחור שלא נולד בשכונה, לא גדל בה, אך שנישא לבת השכונה הפך את השכונה לבית שתמיד רצה, הוא וולולה מתחבר לאנשי השכונה, מבין בחוכמתו איזה זכות גדולה ניתנה לו לגור בתוך משפחה אחת גדולה, את כשרונו ככדורגלן מזהים אנשי הכדורגל בעיר כבר בהיותו ילד. ובכוונה אני מדלג על תקופת היותו שחקן כדורגל בניכר (הפועל חדרה ).

כך או כך הוא מגיע לשחק בקבוצת הפועל אולגה ומיד נוצר שם סוג של נס חברתי, ספורטיבי וולולה הופך להיות יקיר השכונה, קומתו הנמוכה לא הפריע לאיש המיוחד הזה להיות להיט, הנשמה הגדולה שלו, הכישרון הטיבעי שלו, יכולת כיבוש השערים, כל זה בתוספת של אדם של אנשים מחבר אותו לאוהדים הכי פנאטים בשכונה שאותם אי אפשר למרוח, הם האוהדים האלה יודעים לזהות איש של אמת, וולולה היה הכי איש כזה.

עם פרישתו הופך וולולה להיות מאמן קבוצות הנערים והנוער, את היכולות המיוחדות שלו, את האופי הספורטיבי והאנושי כל כך הוא מעביר לחניכים שלו שמעריצים את וולולה עד אין סוף, אבל זה באמת יהייה עוול לא קטן לדבר על וולולה השחקן בלבד – ולולה היה כל כך אהוב בשכונה, כל זה בזכות צניעותו הקיצונית, סבר הפנים הטבוע בו ברגיל.

וולולה בחר לחיות בשכונה, בחר בנו התושבים להיות לו לחברים וכמשפחה נוספת, כל כך עצוב לחשוב שבחר מי שבחר לקחת את האיש המיוחד הזה לעולם אחר, ואתה מסתכל למרום ותוהה למה ואיך אנשים כל כך טובים, כל כך איכותיים עוזבים אותנו לאנחות.

וולולה הלך והותיר משפחה אחת מלוכדת ומרוסקת מצער, הותיר שכונה שלמה כל כך עצובה, ואני כל כך בטוח שהוא וולולה שלנו נמצא הכי קרוב לכיסאו של היושב במרומים והוא ומלאכיו מלטפים את ראשו הטוב, יהי זכרו ברוך".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"