ירון ויונטה – הנווט מגבעת אולגה שנפל והותיר מורשת של מצוינות

עת ערב, השעה לערך שבע וחצי, אני בדרכי לפגוש את משפחת ויונטה, מזל ולואיס, לוקח נשימה עמוקה ובלי בכלל שהתכוונתי עוצר בקיוסק מקומי, שותה קפה שחור חזק, כאילו מצפה לקבל כוחות מהמשקה המר שמולי. בחוץ רוח קרירה משהו, מן אווירה לא ברורה של סגר דייט, ואני תופס את עצמי מביט בשני חתולי רחוב עושים מלחמה לא ברורה על קבוצת חוטים משונה.

צפירה מכוערת של רכב חולף מחזירה אותי לקרקע ואני עולה על הרכב בדרכי לפגישה טעונה, רחוב שבי ציון, בית פרטי, מטופח למראה, את פניי מקבל לואיס, חיוך נבוך על פניו, בתוך הבית, מזל רעייתו המרשימה, ושני נכדים מקסימים במיוחד.  כמה מילות נימוס מתחייבות, והשיחה קולחת, אולי אפילו קולחת מידיי.

טוב את לואיס אני מכיר כבר שנים כאחד שהיה מדריך מוערך מאוד במועדון הנוער העובד, אבל רעייתו מזל מתגלה (לא במפתיע) כאישיות ענקית בפני עצמה, מן אחת כזו שהקדישה את חייה לעבודה עם נוער, וכמנהלת פרויקט האתגר", ואתה יושב מוקסם, מקשיב לזוג המופלא הזה ומבין הכל!

מבין מאיפה צמח הילד הכל כך מיוחד שלהם, ירון", אח לעינת הגדולה, עירית ורועי הופך לילד מיוחד שגדל בשכונה וגילה כישרונות מיוחדים, הוא ניגן במספר כלים, ילד חכם במיוחד שהשתתף בחידונים רבים ואף זכה לפרסים, אך טבעי היה שבגר והלך ללמוד בפנימייה הצבאית הנחשבת בחיפה, שם הכריז בכל הזדמנות שהוא יליד גבעת אולגה.

לא רק מכריז, יש אומרים שגם משוויץ בהיותו בן השכונה, גם שם בפנימייה הוא מתבלט מעל כולם כמעט, ושהוא מסיים הוא מחליט ללכת לקורס טיס היוקרתי, ירון מסיים את הקורס במגמת ניווט, והופך להיות נווט של מטוס אף 15 היוקרתי, ירון הטייס הראשון ולצערי גם האחרון שיצא מהשכונה.

ויום ארור אחד, 10-8-1995 מטוסו מתרסק במדבר צין, תראו רבותי, ירון היה גאוות השכונה! אחד כזה שילדים הסתכלו עליו בגאווה, ראו בו אולי את עצמם בעתיד, ירון היה הילד של כולנו! כל כך היינו גאים בו! אבל ירון לא צמח להיות מה שהוא סתם כך, הוא גדל בבית מופלא! לא בכדי אחיו הצעיר רועי המשיך את דרכו והפך לאיש צוות אוויר.

גם, הבית של משפחת ויונטה היה מלא ערכים כרימון, שם ספגו הילדים ערכים של הצנע לכת, של אהבת אדם באשר הוא, והכי קיבלו את הבטחון שהם יכולים לעשות הכל, ביטחון שאותו ישמו הלכה למעשה בפועלם, ועכשיו ירון איננו. אבל המילה איננו היא כל כך לא מדויקת, רק לשמוע את ההורים המיוחדים האלה ולהבין כמה הוא ירון עדין צרוב להם בלב, כמה הם דואגים להנציח אותו בשלל אירועים, וירון הוא נשאר אצלנו התושבים כמן אגדה, אחד כזה שהוא גדול מהחיים!

אנחנו בשכונה הכי גאים בו! ירון הוא בשר מבשרה של השכונה, אהוב ליבנו שקיפח חייו על מזבח העם והמדינה! יהי זכרו ברוך אמן ואמן כן יהי רצון".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"