יהודה זקן מגבעת אולגה – אהוב השכונה!
טוב הבנתי, חאלס, חוזרים ומדגישים לי כל "אוהביי, רפי אולגה זה כבר לא מה שהיה! נכון השכונה שלנו איבדה את צביונה, ערמות של בטון חונקות את הבתים הקטנים, אוכלוסייה אחרת נותנת את הטון בהרבה נושאים, אתה רואה את השינוי ומבין שהזמן הוא פקטור.
ואני מסתובב לי בחמישי הטוב בסמטאות השכונה שלי ומבין שאי אפשר למחוק היסטוריה, עדיין אתה רואה את הדברים הקטנים האלה שמונחים להם עשרות בשנים, מן מקומות נסתרים שהיו שלנו, ואני מגיע לבית ילדותי
צפיפות הזו עדין מפתיעה אותי, אבל הריחות הן אותן ריחות, ריח החמישי בשכונה, האימהות הטובות שלנו טורחות על הכנת השבת, מטבוחות חריפות אדומות מדם, חריפות להפליא, לחמניות זהובות יוצאות מהתנור החם, ואנחנו נכנסים בהכי טבעי לכל בית שמריח טוב ומתקבלים בחיוך ענק!
בוא כפרה עליך! בוא נכין לך לחמנייה, והרי לכם שלמות! ואני שוב עף אחורה בזמן, שומע את האוהדים השרופים של השכונה ונזכר דווקא ביהודה זקן!
הסקורר האולגאי האולטימטיבי, אני זוכר שראיתי אותו לראשונה משחק כמעט לא הבנתי מה עושה כשרון כזה בשכונה הקטנה, הייתה ליהודה מהירות נדירה, הבחור היה בעל שליטה אבסולוטית בכדור, תוסיפו לזה שיהודה היה גם גולר לא קטן והרי לכם שחקן בליגת העל
אבל יהודה הוא לא רק שחקן כדורגל, יהודה הוא אולגאי, מן אחד כזה שהשכונה היא בתוך הנימים שלו, בתוך נשמתו והוא רואה את המשחק גם כסוג של שליחות, גם שהחליט מי שהחליט שיהודה יעבור לשחק כמגן הוא יהודה הפך את התפקיד החדש לפרויקט אמבציוני שלו, יהודה היה כל כך אהוב על ידי האוהדים. את האוהדים של השכונה אי אפשר למרוח, הם יודעים לזהות נשמה גדולה, ואכן יהודה היה אחד השחקנים הכי אהובים, הכי מוערכים.
בין לבין מקים יהודה משפחה, הופך לבעל ואבא נפלא, יהודה הוא גאווה אולגאית, אחד שיכול היה להגיע לפסגות אחרות ובחר דווקא להיות הכי קרוב לאנשים שאהבו אותו הכי, יהודה זקן! איש של כבוד! איש משפחה גאה, ומותר לנו לומר, יהודה זקן אהוב השכונה!
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"