יצחק קסלסי – האיש מגבעת אולגה שכולו היה ערימות של טוב!
לא יודע איך אבל זו תקופה ארוכה שאני חושב על מהות הטוב, לא משהו פילוסופי, האם הטוב קשור בהכרח להיותך עשיר או עני? האם קל לאדם להיות איש טוב יותר בהיותו בעל ממון רב, כנראה שהתשובה היא חיובית, ואני עף אחורה בזמן, חושב על אותם אנשים, כן אלה שליווי אותנו בימים של סגריר, ראבק!
מה בדיוק היה להם? כלום ושום דבר, והם אלה חלקו את מה שלא היה להם, אם הייתה להם חולצה נוספת נתנו לשכן שלא היה לו, וראו פלא, השכן שקיבל את החולצה לא הרגיש אי נעימות או מבוכה, זה היה כל כך טיבעי, כל כך נכון, זו השכונה שהייתה, אנשים קיבלו מערכת ערכים שמבוססת על נתינה, על ביחד, משהו שהוא כל כך זר לנו היום.
ולא לחינם פתחתי דווקא במהות הטוב המוחלט, תראו חברים שלי, יש אנשים שעליהם גדלנו וראינו בהם את המובן מאליו, מן כאלה שחיית לצידם ולא חשבת להבין איזה זכות נפלה בחלקך, יצחק קסלסי היה כזה! יצחק בשבילי הוא מהות האולגאות הנכונה והטובה, איש של אנשים, כל כך אהוב,
היה משהו בשקט הזה של יצחק שגרם לאנשים לרצות להיות בקרבתו, משהו פשוט פשוט! טהור, נקי מאנטריגות, נקי ממחשבות על רוע.
תחשבו על איש אולגאי מלא בערמות של טוב, עובד ברכבת ישראל, מקים משפחה לתפארת והופך להיות סופר אבא, סופר בעל, וכפי שאני גם שומע סופר סבא, אחד שמוכיח את היכולת של האדם הפשוט לכאורה להיות גדול מהחיים, יצחק הוא תוצר של ערכים שאינם, ואני כל כך אהבתי אותו!
אהבתי לשמוע את הדיבור השקט הזה, החכם הזה, הכל כך לא מתלהם,, ותאמינו לי אני לא זוכר ששמעתי אי פעם שיצחק הרים קול על מישהו, או היה בסכסוך מיותר, לכן מותו היה כל כך קשה. אבל כבד נפל על התושבים שידעו שיהיה קשה לשחזר עוד יצחק כזה.
אני הכי גאה לחשוב שיצחק היה חבר שלי! ואני אהבתי אותו הכי בעולם, אני כל כך בטוח שיצחק שוכן בין מלאכים שמלטפים את ראשו היפה כל כך ומובילים אותו הכי קרוב לכיסא הכבוד ששם הוא מקומו הטיבעי, יהי זכרו ברוך".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"