יצחק אוקה גניש מגבעת אולגה – החבר המושלם של כולנו שעזב במפתיע והותיר אותנו דואבים

יום חמישי, השעה כמעט עשר בלילה ואני עושה קולות אחרונים של לפני שינה, מזפזפ נואשות ברשתות השונות אולי לשם שינוי נמצא משהו מרתק לפני שינת הלילה הטובה, בלי שבכלל שמתי את ליבי לעניין קופצת לי המודעה ההזויה, יצחק(אוקה) גניש, מודעה כזו שמודיעה על מותו.

אני ממשיך לזפזף כאילו זה סוג של תעתוע של לילה, טוב אני חוזר למודעה הנוראית, כך או כך התחיל מבול של טלפונים בהולים המספרים לי על האסון הנורא שפקד אותנו, היה ברור לי שאני חייב להגיע להלוויה הלא מובנת הזו, תוך כדי הכנות כאילו באופן אוטומטי אני מתחיל לכתוב מילים של פרידה מהחבר הטוב שלי, אני כותב ורוחי סוערת עלי.

היה ברור לי שאני עולה להספיד את האיש הנדיר הזה, כמה לא מפתיע, למרות ההודעה המהירה על מותו של אוקה, רחבת בית העלמין מלאה עד אפס מקום, ואני לא יכול שלא לחשוב מה היה קורה כאן אם ההלוויה הייתה נערכת בצהריים, ואני מתבונן ככה על הפנים של האנשים הטובים האלה שעזבו את שנת הלילה ובאו לכבד את אוקה בדרכו האחרונה, פניהם הלומי צער, ממאנים לקבל את הגזרה הנוראית, מבינים שנפל דבר בשכונה, אוקה, אהוב ליבנו הלך ולא יחזור.

צריך להבין רבותי, אוקה היה כמעט כל מה שרק רצית שהיה בבן השכונה, ספורטאי מחונן, חזק וקשוח, אם זאת מן אדם שליבו הטוב היה שם דבר, איש מיוחד מיוחד שלא אמר לא! תמיד נתן את המאה אחוז שלו לכולם, ואני עדין רואה את אוקה במדי הפועל המקומית, לא בכדי הוא היה אחד השחקנים האהובים.

שהוא מסיים את דרכו כשחקן הופך אוקה לאחראי על אצטדיון הפועל גבעת אולגה, גם שם נותן אוקה את כל כולו, מבין שהעבודה הזו שלו היא הכי חשובה להצלחת הקבוצה המקומית, גם בעבודתו האחרונה כ"מנגליסט" אצל יגאל קבב הוא הופך להיות הכי מזוהה עם המקום, החיוך הזה הנהדר שלו עשה את הקבב של יגאל מיוחד יותר.

ובנימה אישית יותר, אני באמת לא יודע איך להכיל את מותו המפתיע של אוקה! יש משהו במותו של אוקא שהוא נוגע כמעט בכל איש וילד בשכונה, אוקה היה זה שאומרים עליו שהוא נוצר מזהב טהור, אחד כזה שהרוע לא נגע בו, אני מנסה להיזכר האם אי פעם היה לאוקה איזה סכסוך מיוחד עם מישהו מהשכונה, האם אי פעם הרים יד על מישהו, אני כל כך בטוח שלעולם לא!

ואני מביט ככה סתם על הבוקר הזה, החיים כאילו ממשיכים כאילו לא אירע דבר, ואני מסרב לקבל את ההמשכיות הנוראה הזו, מסרב לקבל את העובדה הכאילו פשוטה שהאיש הטוב הזה הלך ככה סתם, לא מבין למה לקדוש ברוך הוא היה כל כך דחוף לקחת את החבר הזה שלנו,

יש כאלה שאמרו לי שהוא אוקה הולך למקום טוב יותר, טוב אני לא כל כך מקבל את התזה הזו, הייתי רוצה כל כך שהוא אוקה יישאר איתנו כאן עוד הרבה שנים, ועכשיו הוא איננו, שם למעלה ליד כיסא המרום יובילו את אוקה אהובנו אל המקום הכי קרוב לכיסא הבורא.

והוא הבורא יגיד לאוקה, בוא אהוב! בוא שב לידי, אני צריך אנשים טובים סביבי, וילטף את ראשו היפה, אוקה יצחק גניש הלך לבלי שוב והותיר משפחה מרוסקת, וכן הותיר שכונה שלמה הכי עצובה בעולם, ואני הקטן רק יודע, החיים שלי כאן יהיו פחות טובים בלי אוקה, החבר שלי מהשכונה".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"