צבי ומרים! המכולת הנוסטלגית של גבעת אולגה

מה שנעשה בחיינו יהדהד שנים אחרי לכתנו"! המשפט האלמותי הזה מהסרט " גלדיאטור" מסמל עבורי הכי את גדולתם של אבות השכונה, וככה בלילה אחד די סתמי אני מחנה את הרכב ממש צמוד לבית הספר " עמישב", מוריד את כיסא הנהג ותופס תנוחה נהדרת של מנוחה

ברקע פוליקר אהובי קורע מתרי קולו הסדוק בעוד שיר מופלא, וככה ממש ממול מבצבת לה המכולת הנעלמת של "צבי ומרים" זוג מוזר משהו בנוף האולגאי, חצר גדולה להם מאחור, והם מגדלים בחצר ביתם מיני חיות משק, פרות וסוסים, כן שם בתוך החצר הזו למדתי בדרך כואבת במיוחד איך מסרסים סוס אומלל, לא בדיוק מחזה מומלץ לילד בן עשר לערך.

והמכולת הקטנה הזו היhתה כל עולמם ואולי כל עולמנו, כן זה המקום שנתן אפשרות למשפחות קשות יום לקחת מוצרים בהקפה, "אמא אמרה שתרשמי" והיא מרים הייתה ממלמלת מילים של כעס בשפה שלא כל כך הבנתי, וצבי היה מהסה אותה בחדות, מסביר לה בפולנית מדוברת שבסוף כולם משלמים.

וכך היינו משוטטים במכולת ההיא שהדיפה ריחות שכבר מזמן עברו מן העולם, ריח נקניק מעורב עם קופסאות מלפפון חמוץ פתוח, משתלב באופן נהדר עם קופסאות אריסה חמוצה חריפה, ואנחנו רצים בהפסקה הגדולה, אל המכולת הטובה, והיא מרים בוצעת לחם שחור לפרוסות עבות במיוחד, מורחת בנדיבות את האריסה החמוצה חריפה הזו, חותכת חתיכות נקניק עבות בסכין שראתה ימים טובים יותר, ואת כל הטוב הזה קינחנו בבקבוק גזוז מתוק מתוק

אחר הצהרים היינו מגיעים לצבי המופלא, והוא היה נותן לנו קופסא של חלקום, קופסת ופלים, ועם החבילות האלה היינו הולכים למטווחים, מוכרים את המוצרים שלנו לחיילים הנלהבים, וכך הם היו קוראים לנו, " גזלן תגיע לכאן" ואנו אפילו לא הבנו את משמעות המילה, והאמת שלנו לא היה אכפת, העיקר שבתום היום היינו מקבלים כמה מאות מצבי האהוב.

צריך להבין את הקושי של האנשים האלה שהחזיקו מכולת שכונתית, מדובר בימים של חוסר נורא, בימים שהמשכורת הייתה נגמרת במקרה הטוב באמצע החודש, כך שהמכולת השכונתית הייתה סוג של מפלט אחרון להישרדות.

ומרים וצבי, זוג אשכנזים גלותיים, לכאורה לא יכול היה להיות שום חיבור עם העולים החדשים שהכירו בארץ הלונטינית החדשה, והם למרות כל זאת, לעולם לא השיבו את פניי ריקם ולעולם לא אמרו לא להורים.

בעיניי צבי ומרים הם סוג של מלאכים, אלה האנשים הטובים שהחזיקו משפחות שלמות מעל פני המים, אלה האנשים שנתנו לנו הילדים ללכת לישון עם בטן מלאה, ואני מכיר ממש משפחות ברוכות ילדים, משפחות שלולא מרים וצבי לא היו שורדים על בטוח, ולי כל כך ברור שהם מרים וצבי ידעו שכסף הם לא יראו! מהמשפחות העניות האלה.

ואני כל כך הייתי רוצה להוקיר את הזוג הזה שעבר כבר מן העולם מזמן, עשה חסדים מתוך אהבת אדם פשוטה, בלי מילים גדולות, בלי למצמץ, ואנו בשכונה לא ידענו להוקיר אותם בזמן אמת, ואני כל כך מצטער על כך, צבי ומרים היו יהודים פשוטים לכאורה, הפשטות שלהם הייתה כולה גדלות, גדלות של נותנים בסתר, ואנו בשכונה כל כך מודים להם על ימים של תום ואהבת חינם, יהי זכרם ברוך!

• רפי אוליאל / "סיפורים מהגבעה"